רשות עמק טנסי – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=החוק נועד לשפר את נתיב ה[[שיט]] ולספק ויסות זרימה להפחתת [[שיטפון|שיטפונות]] ב[[נהר טנסי]]; לדאוג לייעור ולניצול אדמות מוזנחות בעמק טנסי; לקדם את התפתחותו [[חקלאות|החקלאית]] ו[[תעשייה|התעשייתית]] של העמק...{{הערה|1=http://www.tva.gov/abouttva/pdf/TVA_Act.pdf}}.

הרשות תוכננה להיות גולת הכותרת ב[[ניו דיל]] בכך שהיתוותה תוכנית לפיתוח אינטגרטיבי של האזור, תוך שילוב של בניית התיישבויות, נתיבי תחבורה, חקלאות ותעשייה, במערכת מתואמת{{הערה|1=Wolfgang Schivelbusch, '''Three New Deals'''. pp. 156}}. רשות עמק טנסי הוקמה באופן שאיננה כפופה לאף משרד ממשלתי, אלא ישירות ל[[נשיא ארצות הברית]] וחייבת בדיווח ל[[הקונגרס האמריקאי|קונגרס האמריקאי]]. פעילותה של רשות עמק טנסי עומדת במידה רבה בניגוד ל[[אידאולוגיה]] המסורתית האמריקאית הדוגלת ביוזמה חופשית ואי התערבות ממשלתית בכוחות השוק. עובדה זו אף היוותה, לא פעם, טיעון מרכזי בדברי המתנגדים להקמת הרשות ולפעולתה והיו שהאשימו את המפעל כולו ב[[סוציאליזם]] במסווה. הזכות להקמת רשות עמק טנסי אף הועמדה למבחן [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]], אשר פסק כי פעולתה איננה מנוגדת ל[[החוקה האמריקאית|חוקה האמריקאית]].{{הערה|1=Ashwander v. Tennessee Valley Authority 297 (U.S. 288 (1936}}.

עם תום [[מלחמת העולם השנייה]] השלימה רשות עמק טנסי הסדרת נתיב [[שיט]] בטוח בנהר טנסי, לאורך 1,050 [[ק"מ]], החל מן העיר [[נוקסוויל]] ועד למפגש עם [[אוהיו (נהר)|נהר אוהיו]] בעיר [[פדוקה]] ב[[קנטקי]] (משם הוא ממשיך ל[[נהר אוהיו]] הנשפך ל[[נהר המיסיסיפי]]). נתיב שיט זה כולל תשעה תאי שיט, העוקפים סכרים שהוקמו לאורך הנתיב, ומאפשר ל[[דוברה|דוברות]], עד משקל 1,500 [[קילוגרם|טון]], לעלות בנהר טנסי. כך הפך נהר טנסי לנתיב תחבורה זול להובלת [[פחם]] ל[[תחנת כוח|תחנות הכוח]] הפחמיות שהקימה הרשות. הנתיב אף פתח את הדרך להובלת סחורות, מן המפעלים שקמו בעמק, במורד נהר הטנסי עד ל[[נהרלנהר המיסיסיפי]] ומשם צפונה עד ל"[[הימות הגדולות|ימות הגדולות]]" או דרומה ל[[מפרץ מקסיקו]].

“Jim Crow” http://www.blackwell-synergy.com/doi/pdf/10.1111/j.1467-7709.2004.00398.x}} רשות עמק טנסי שימשה השראה להקמתה של [[הרשות לפיתוח נהר הירדן]] בישראל.{{הערה|1=שם, שם.}}.

בשנת [[1954]] רצה הנשיא [[אייזנהאואר]] לסגור את רשות עמק טנסי ולמכור את נכסיה. לצורך המשימה הוא שלח להנהלת החברה ב[[נוקסוויל]] את איש מטהו, גנרל ווגל. אולם, לאחר שהגנרל הגיע לנוקסוויל, למד והתרשם ממפעלי הרשות, הוא שב ל[[וושינגטון הבירה|וושינגטון]] ושכנע את הנשיא שלא להוציא לפועל את התוכנית.{{הערה|1= E. M. Hugh-Jones, The Tennessee Valley Authority Fifty Years On. '''The Political Quarterly''', 1983;54:283}}.