משפט אזרחי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Galititalia (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Galititalia (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 28:
* '''[[לא יהא חוטא נשכר|אין חוטא יוצא נשכר]]''' - עקרון מופשט זה קובע כי לא ראוי שהתנהגות עוולתית תצמיח עילה או זכות משפטית. עקרון זה מבוסס על תפיסה [[מוסר|מוסרית]] לפיה אל למשפט להכשיר פעולות פסולות וודאי שאין לתת בגינן פרס או זכות. השימוש בעיקרון זה נעשה במסגרת עילת תביעה (לרוב במסגרת [[דיני עשיית עושר ולא במשפט]]) או [[מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה|כטענת הגנה]]. דוגמת לעקרון זה ניתן למצוא בסעיף 5 לחוק הירושה, אשר קובע כי מי שגרם (או ניסה לגרום) למותו של המוריש יהיה פסול מלרשת אותו.
* '''[[תום לב]]''' - זהו עיקרון על אשר חולש כיום על המשפט הישראלי בכללותו. עיקרון זה קובע נורמת התנהגות כללית, גם כאשר אין כלל פרטני. דוגמה לכך ניתן למצוא בסעיף 12 לחוק החוזים, אשר קובע כי בעת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. כמובן שטרם כריתת החוזה הצדדים אינם כפופים לדיני החוזים, ולכן חל העיקרון הכללי לפיו יש לנהוג בתום לב.
* '''[[המוציא מחברו עליו הראיה]]''' הכלל במשפט האזרחי הוא, כי מי שתובעהתובע את חברו, עליו מוטלת ההוכחה, וכי הנתבע אינו יעסוק בהגנתו טרם הובאו ראיות להוכחת התביעה. כלל זה הוא יסוד משמעותי בהליכים האזרחיים בבתי משפט השונים. הרלוונטיות לכלל זה, הוא השלב בו נדרש הנתבע להוכיח את טענות ההגנה אשר עומדות לו מול התובע. עם זאת, ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.