משפט אזרחי – הבדלי גרסאות

* '''[[לא יהא חוטא נשכר|אין חוטא יוצא נשכר]]''' - עקרון מופשט זה קובע כי לא ראוי שהתנהגות עוולתית תצמיח עילה או זכות משפטית. עקרון זה מבוסס על תפיסה [[מוסר|מוסרית]] לפיה אל למשפט להכשיר פעולות פסולות וודאי שאין לתת בגינן פרס או זכות. השימוש בעיקרון זה נעשה במסגרת עילת תביעה (לרוב במסגרת [[דיני עשיית עושר ולא במשפט]]) או [[מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה|כטענת הגנה]]. דוגמת לעקרון זה ניתן למצוא בסעיף 5 לחוק הירושה, אשר קובע כי מי שגרם (או ניסה לגרום) למותו של המוריש יהיה פסול מלרשת אותו.

* '''[[תום לב]]''' - זהו עיקרון על אשר חולש כיום על המשפט הישראלי בכללותו. עיקרון זה קובע נורמת התנהגות כללית, גם כאשר אין כלל פרטני. דוגמה לכך ניתן למצוא בסעיף 12 לחוק החוזים, אשר קובע כי בעת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. כמובן שטרם כריתת החוזה הצדדים אינם כפופים לדיני החוזים, ולכן חל העיקרון הכללי לפיו יש לנהוג בתום לב.