|
'''איגור ניקולאייביץ' רודיונוב''' (ב[[רוסית]]: Игорь Николаевич Родионов;{{כ}} [[1 בדצמבר]] [[1936]] – [[19 בדצמבר]] [[2014]]) היה גנרל רוסי, [[משרד ההגנה הרוסי|שר ההגנה]] וחבר [[הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית]].<ref>{{cite news|url=http://echo.msk.ru/news/1459132-echo.html|title=Скончался бывший министр обороны России Игорь Родионов|date=20 December 2014|publisher=[[Echo of Moscow]]|language=Russian|accessdate=20 December 2014}}</ref> נודע כמי שניהל את [[משרד ההגנה הרוסי]] במשך שנה (1996 - 1997).
רודיונוב שירת כקצין ב{{ה|צבא האדום}} ב[[צ'כוסלובקיה]], [[גרמניה]] ובמזרח הרחוק הרוסי בגדוד הרובאים הממוכן, שירת בחטיבת הרובאים מספר 24 במחוז הצבאי הקרפטי בשנים 1970-1973 ופיקדובנוסף פיקד על חטיבת הרובאים ה-17 ופיקד עלועל הארמיה החמישית במחוז המזרח הרחוק בשנים 1983-1985. נטל חלק בלחימה באפגניסטן כשפיקד על הארמיה ה-40 בשנים 1986-1988 ומונה לפקד על המחוז הצבאי של טרנס-קוורףקזקווקז.
רודיונוב היה אחראי לדיכוי ההפגנות שפרצו באפריל 1989 ב[[טביליסי]], שבמהלכן 19 איש נהרגו ומאות נפצעו.<ref>Beissinger, Mark R. Nationalist Mobilization and the Collapse of the Soviet State. Edited by Margaret Levi, Cambridge Studies in Comparative Politics. Cambridge: Cambridge University Press, 2002, p. 351.</ref> הוא פוטר מתפקידו והועבר לאקדמיה של המטה הכללי<ref>Taylor, Brain. Politics and the Russian Army: Civil-Military Relations, 1689-2000. Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2003, p. 38.</ref> <ref>Zhilin, Alexander. “General Turn His Back on Past.” Moscow News, 25 July 1996, p. 29.</ref> <ref>Kramer, “The Collapse of East European Communism and the Repercussions within the Soviet Union (Part 2),” p. 30; Sobchak, A. “Findings of the Commission of the USSR Congress of People’s Deputies to Investigate the Events Which Occurred in the City of Tbilisi 9 April 1989.” Moscow: USSR Congress of People’s Deputies.</ref> <ref>Sobchak, A. “Findings of the Commission of the USSR Congress of People’s Deputies to Investigate the Events Which Occurred in the City of Tbilisi 9 April 1989. Moscow: USSR Congress of People’s Deputies.”</ref>.
מ-[[1989]] ועד [[1996]], היה חבר פרלמנט ופירשופיקד על האקדמיה של המטה הכללי.
לאחר ש[[בוריס ילצין]] פיטר את פאבל גראצ'ב מתפקיד שר ההגנה מונה איגור רודיונוב להחליפו. בתקופתו הוא ניסה לערוך רפוריותרפורמות צבאיות אך הסתמך על ההשקפה לפיה צבא רוסיה מיועד להמשיך את מורשת הצבא של ברית המועצות.<ref>Arbatov, Alexei G. Arbatov, Military Reform in Russia: Dilemmas, Obstacles, and Prospects, International Security, Vol. 22, No.4, Spring 1998, p. 113.</ref> בסופוובסופו של דבאדבר הואניהוא פוטרםפוטר משלא הצלילהצליח להוביל רפורמות של ממש בעידן של משבר כלכלי.<ref>Trud, 11 February 1997, in Dov Lynch, Manoeuvring with the Military, The World Today, November 1997, p. 276.</ref>. אחת הסיבות לפיטוריו הייתה שרודיונוב סירב לאפשר פיקוח אזרחי על הצבא<ref>Dov Lynch, Russian Peacekeeping Strategies towards the CIS, 1999, p. 10.</ref> ובנוסף, הוא התעקש להגדיל אתודהאת נתקציבהתקציב הצבאי חרף הידלדלות הקופה הציבורית.<ref>Stuart Goldman, Russian Conventional Armed Forces, [[Congressional Research Service]] Report 97-820F, 1997, pp. 40–41.</ref>.
בשנת [[1999]] הוא היה לחבר הפרלמנט מטעם [[מפלגת "מולדת"המולדת (רוסיה)|מפלגת המולדת]] והיה חבר הוועדה לביטחון לאומי והיה יוויו"ר האיגוד המקצועי של אנשי הצבא עד למותו בדצברבדצמבר [[2014]].
==הערות שוליים==
|
