עמנואל פרת – הבדלי גרסאות

==ביוגרפיה==

 

 

לאחר הקמת [[צה"ל]], הצטרף פרת לשורותיו כסגן [[קצין חימוש ראשי]] תחת [[אשר פלד]]. בשנת [[1949]] מונה פרת לראש שירותי הנדסת חימוש, בדרגת [[סגן אלוף]], ובשנת [[1950]] פרש מהשירות. כעבור חודשים ספורים הוא נקרא לשוב לשירות במטרה לארגן את חיל החימוש המתהווה, אשר פעל עד אותה עת כמסגרת אחת לשירות החימוש, שירות הנדסת חימוש, חיל חימוש וציוד, חיל הטכנאים, שירות הובלה ויחידות נוספות. במסגרת עבודתו לאיגוד היחידות, נקבעו לראשונה נהלים קבועים ואחידים לטיפול ואחזקת כלי נשק והוקם לראשונה מערך ההדרכה של החיל להפצת הנהלים. בתחום הפיתוח נקשרו באותה עת קשריו הראשונים של החיל עם התעשיות הצבאיות.

פרת שימש לאחר שירותו הצבאי בתפקידים שונים במערכת הביטחון: מנהל החטיבה התעשייתית ל[[אנרגיה אטומית]], מקים ומנהל [[הכור הגרעיני בדימונה]] ובשנת [[1976]] הוא התמנה למדען הראשי של מערכת הביטחון. עבור חלקו בהקמת [[קריה למחקר גרעיני - נגב]] הוענק לפרת [[פרס ביטחון ישראל]] לשנת [[1965]].

 

{{ציטוט|תוכן=פרת הוא האיש שבנה את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה - את האבנים והמלט, וגם את האורניום. אם נכונים דברי "המקורות הזרים" במשך שנים, שלמדינת ישראל יש מתקנים גרעיניים, פרת הוא האבא של המפעל הציוני הגדול הזה... בודדים מכירים את שמו, אבל לו אנו חבים את חיינו.

|מקור=איתן הבר, '''כור מחצבתנו''', מוסף חג של "[[ידיעות אחרונות]]", 8/10/2008}}