הלגיון הערבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 15:
[[קובץ:Mandelbaum Gate Jerusalem.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מפגש בין שוטרים ישראלים לליגיונר ירדני על "[[הקו העירוני]]" בירושלים. 1950 לערך]]
 
==הלגיון במלחמת העצמאות==
הלגיון הערבי היה הצבא הערבי הטוב ביותר ב[[מלחמת העצמאות]] ([[1949]]-[[1947]]). ב[[מלחמת העצמאות]] הלגיון התערב מדי פעם לטובת ערביי [[ארץ ישראל]], עוד לפני הפלישה הכלל ערבית במאי [[1948]], אך לקראת סיום המנדט הבריטים פינו את יחידות הלגיון מהארץ. בכל זאת, ב-[[12 במאי]] הלגיון תקף את [[גוש עציון]] וביתרהו לשניים, עד לכניעת כל ישובי הגוש כעבור יומיים.
===מלחמת העצמאות שלב א - מלחמת האזרחים===
הלגיון הערבי היה הצבא הערבי הטוב ביותר ב[[מלחמת העצמאות]] ([[1949]]-[[1947]]). הלגיון התערב במלחמה עוד לפני הפלישה הכלל ערבית במאי [[1948]] ולחם לצד ערביי [[ארץ ישראל]]: ב-14 בדצמבר 1947 הרג 13 מאנשי [[שיירת בן שמן]] תוך חיסול פצועים חסרי ישע. בין ה-27 ל-29 באפריל [[הקרב על קיבוץ גשר|תקף הלגיון את קיבוץ גשר]] בניסיון לכובשו, למרות שגשר נועדה להיות בתחומי המדינה היהודית על פי [[החלטת החלוקה]]. הלגיון חסם את הדרך לירושלים באזור [[לטרון]] (בו החזיקו הירדנים עד ל[[מלחמת ששת הימים]]) ואגב כך חידש את המצור על [[ירושלים]] היהודית. ב-[[12 במאי]] תקף את [[הקרב על גוש עציון|גוש עציון]] וחצה אותו לשניים, עד לכניעת כל ישובי הגוש כעבור יומיים. ניצולי [[הקרב על גוש עציון#הטבח בכפר עציון|הטבח בכפר עציון]] הלכו בשבי הירדני.
===מלחמת העצמאות שלב ב - פלישת מדינות ערב===
לאחר [[הכרזת המדינה]] בין [[20 במאי]] [[1948]] לבין [[25 במאי]] [[1948]] תקף הלגיון בשיתוף כוח מצרי את [[קרב רמת רחל|קיבוץ רמת רחל]] ונהדף. ב-28 במאי השלים הלגיון את כיבוש [[מזרח ירושלים]]. [[הרובע היהודי במלחמת העצמאות|הרובע היהודי בעיר העתיקה]] נפל לאחר שבועיים של לחימה. אלו מבין הלוחמים שנותרו בחיים נישבו, הירדנים חוללו הרס רב ברובע כולל פיצוץ [[בית כנסת החורבה]] ו[[בית כנסת תפארת ישראל]] וגרש את תושביו היהודים למערב העיר שבשליטת ישראל. ניסיונותיו של הלגיון לפרוץ לשכונות היהודיות במערבה של ירושלים נבלמו בקרב על [[מנזר נוטרדם#אכסניית נוטרדאם דה פרנס (Notre-Dame de France), כיום נוטרדאם דה ז'רוזלם|מנזר נוטרדם]].
 
באמצע מאי הלגיון חזר ופלש לארץ ישראל, בו זמנית עם יתר צבאות מדינות ערב. מפקד הלגיון, גלב, תיאר בספר זיכרונותיו מ-1957 את שיירת הפלישה לארץ ישראל ב-14 במאי 1948: "ב[[עמאן]] ובכל כפר לאורך הדרך התקהלו אנשים, הריעו ומחאו כפיים בהתלהבות בחלוף כל יחידה על פניהם. הגגות השטוחים והחלונות מלאו נשים וילדים, שצווחותיהם וסלסוליהם גרונותיהם גברו על שאון כלי הרכב...החיילים עלצו כחוגגים...רבים מכלי הרכב עוטרו בענפי הרדוף ירוקים, פורחים בוורוד...המחזה נראה כתהלוכת קרנבל יותר מאשר כשיירת צבא ההולך למלחמה".{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 158.}} הלגיון חסם את הדרך לירושלים באזור [[לטרון]] (בו יחידותיו החזיקו עד ל[[מלחמת ששת הימים]]) ואגב כך חידש את המצור על [[ירושלים]] היהודית. כן התערב בלחימה בירושלים, ובסוף מאי כבש את [[הרובע היהודי]] בירושלים.
 
לאחר כיבוש [[לוד]] ו[[רמלה]] וגירוש תושביהם ביולי 1948, נשטפו הגדה המערבית ועבר הירדן בגל הפגנות נגד הלגיון, גלב והבריטים. חיילי הלגיון נרגמו ברחובות [[רמאללה]] וכונו "בוגדים" ו"גרועים מיהודים". גלב סיפר שבכפרים בהם עבר ירקו עליו וקראו לו בוגד.{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 185-184.}}
 
עד [[מלחמת ששת הימים]] שלט הלגיון בשטחי [[יהודה ושומרון]].
עם סוף המלחמה הלגיון שלט במה שנודע מאוחר יותר בתור [[הגדה המערבית]], ובכך, לצד ישראל, ירדן הייתה אחת המנצחות במלחמה.
 
בשנת [[1956]] פוטר גלב, והפיקוד העליון הועבר לידי קצינים ירדנים, מה שסימל שלב נוסף בדרך להשלמתלעצמאותה עצמאותההמלאה של ירדן. באותה תקופה הגדיל [[חוסיין, מלך ירדן|המלך חוסיין]] את מספר החיילים בלגיון ושלח צעירים ירדנים ללמוד באקדמיות צבאיות בבריטניה. ב-[[1969]] שונה שמו של הלגיון הערבי ל"[[הכוחות המזוינים של ירדן|כוחות המזוינים של ירדן]]".
 
==לקריאה נוספת==