אסכולת אלכסנדריה (נצרות) – הבדלי גרסאות

בפן ה[[כריסטולוגיה]], האסכולה הרבתה להדגיש את הרצף והאחדות בין המימד האלוהי של [[האל הבן]] ובין ישו האנושי, בעוד שיריביה האנטיוכיים עמדו על הבידול והשוני בין שני הטבעים שחוברו ב[[אינקרנציה]]: מתנגדיה שאפו להגן על השלמות והאופי הבלתי-משתנה של האלוהי בישו באמצעות התעקשות על כך שהיה גם אדם רגיל עם נפש ומוח אנושיים; האלכסנדרונים ודומיהם ביקשו, לעומת זאת, להבליט את נוכחותו בעולם הגשמי ואת פועלו בתוכו על ידי העלאת חשיבות הצד השמימי בו, שביטל או שינה את האדם. בגרסאותיה הקיצוניות, תפישה זו התבטאה בהגותו של [[אפולינריוס מלאודיקאה]], שהושפע מהאלכסנדרוני [[אתנסיוס]] והטיף כי [[אפולינריזם|לצלוב לא היו כלל שכל ונפש אנושיים]] אלא האל הבן-ה[[לוגוס]] לבש את בשרו כקליפה. התורה האפולינרית הוקעה ככפירה. אתנסיוס עצמו התפרסם כלוחם חסר-פשרות ב[[אריאניות]] שנטתה לבדל בין האלוהי לאנושי עד כדי כך ששללה את [[השילוש הקדוש]] והכריזה כי הבן נברא על ידי האב בשלב מאוחר. עוד גרסה קיצונית שצמחה מאלכסנדריה הייתה ה[[מונופיזיטיות]], שמנסחה [[אוטיכס]] שאב רבות מן האסכולה; המונופיזיטים טענו כי שני הטבעים הותכו ויצרו טבע חדש, אחד ויחיד, כאישיותו של ישו. גם תורה זו גונתה ככפירה. המצרים מן הזרם המרכזי, במיוחד [[קירילוס האלכסנדרוני]], לא נסחפו להפרזות כאלו אך דחו מכל וכל את הטיעונים לפיהם ניתן היה לבדל בכל עת בין המימד האלוהי לזה האנושי בישו, ושרק האנושי שבו סבל ומת על הצלב. לשיטתם, האדם שבו היה ספוג כל-כולו בלוגוס ובאלוהות ושני פנים אלה עונו כאחד ונשאו בחטאי האנושות. קירילוס אמנם נזהר מלייחס תכונות אנושיות של יכולת לחוש כאב לצד העל-טבעי בנוצרי, והקפיד לציין שלא סבל ממש, ותירץ זאת באמרו שהמימד האחר "התענה מבלי להתענות." התאולוגיה שלהם הדגישה כי כל העניינים הקשורים בישו היו מעבר להשגה ולא ניתן היה לתארם בהגיון ובשפה מקובלים. בניגוד לאויביהם האנטיוכיים, שנזהרו מאוד בניסוחיהם וראו את לשון הדרשות והספרים כמיועדת להעביר בדיוק רב רעיונות מסובכים ולמנוע סילופים וטעויות, האלכסנדרונים התייחסו לדרשותיהם וכתביהם כמו שעשו לפרשנות המקרא: המשמעות הרוחנית והחינוכית, האופן בו השפיעו על נפש המאזין והקורא, הייתה לדידם הדבר החשוב, גם אם הניסוחים הבומבסטיים היו עשויים שלא להיות מדויקים פילוסופית.