הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדן"

הוסרו 60 בתים ,  לפני 4 שנים
קו מפריד בטווח מספרים
(קו מפריד בטווח מספרים)
== תפקיד הנוגדן ==
 
הנוגדנים הם חלק מ'''מערכת החיסון הנרכשת'''. כל נוגדן מסוגל לחבור ל[[אפיטופ]] יחיד, לדטרמיננטה אנטיגנית אחת בלבד, וזאת בניגוד לרכיבי '''מערכת החיסון המולדת''', אשר נצמדים ותוקפים כל [[פתוגניות|פתוגן]] שהוא, ללא אבחנה. דטרמיננטה אנטיגנית הינההיא מבנה תלת ממדי באזור מסוים באנטיגן. אנטיגן יכול להיות מורכב מדטרמיננטה אנטיגנית אחת או יותר, בהתאם לגודלו.
 
הנוגדנים מהווים למעשה את '''מערכת החיסון ההוּמוֹראלית'''; מונח זה (מה[[מילה (בלשנות)|מילה]] ה[[לטינית]] '''הומור''', "[[נוזל]]"), מתייחס לתגובה החיסונית נגד פתוגנים הזורמים ב[[דם]] באופן חופשי; זאת בניגוד ל'''מערכת החיסון התאית''', המטפלת בפתוגנים שפלשו לתוך [[תא|תאי]]י הגוף או שנבלעו על ידי [[פגוציט|פגוציטים]]ים. לנוגדנים אין כל מגע ישיר עם פתוגנים שפלשו לתאי הגוף, אך כפי שמוסבר בהמשך, הם תורמים גם לחיסולם של אלו.
 
קיימים נוגדנים רבים מסוגים שונים הפועלים נגד פולשים מסוגים שונים. הנוגדנים נוצרים על ידי [[לימפוציט B|לימפוציטים B]]. חלקם שוכנים באופן קבוע על-גבי [[קרום התא|ממברנת תאי ה-B]], ובכך מהווים [[רצפטור|קולטנים]]; הנוגדנים מופרשים על ידי תאי הפלזמה אל הדם או ה[[לימפה]], שם הם נודדים עד שהם פוגשים פתוגן.
הנוגדן בנוי כקומפלקס דמוי האות Y המורכב מארבעה חלבונים: שתי '''שרשראות קלות''' ושתי '''שרשראות כבדות''', כשביניהן מחברים קשרי S-S ([[קשר דיסולפידי|קשרים דיסולפידיים]] בין שני [[אטום|אטומי]] [[גופרית]]). צורת ה-Y של הנוגדן מגדירה בו שני אזורים נפרדים:
 
* ה"רגל" של הנוגדן הוא אזור שמור וקבוע הנקרא '''Fc''' (ראשי תיבות באנגלית של '''Fragment Crystalline''', "קטע [[גביש|גבישי]]י", זאת עקב נטיית אזור ה-Fc להתגבש ב[[תמיסה]]). קיימים כחמישה סוגים עיקריים של אזורי Fc, והם אלו הקובעים את אופן פעולתו של הנוגדן ואת האזור או התאים שבהם הוא פועל. אזור ה-Fc אינו נקשר לאנטיגנים.
* אזור שתי ה"זרועות" של הנוגדן מכונה '''Fab''' (ראשי תיבות באנגלית של '''Fragment Antigen-Binding''', "קטע קושר אנטיגן") הוא האזור הנקשר לאנטיגנים. כל נוגדן יכול לקשור בעת ובעונה אחת שני אנטיגנים (כיוון שיש בו שתי זרועות). אזור ה-Fab מורכב מאזור קבוע ומאזור משתנה Fv. בתוך האזור המשתנה נמצאות לולאות ה-CDR, שהן שרשראות בגודל 7-177–17 חומצות אמינו המרכיבות את האזורים המשתנים של הנוגדן, והן המעניקות לנוגדן את ה[[אפיניות]] לאפיטופ הספציפי.
 
קומפלקס החלבונים המרכיב את הנוגדן כולל גם שרשראות [[סוכרים]], ולפיכך מהווה הנוגדן [[גליקופרוטאין]] (גליקו=סוכר, פרוטאין=חלבון).
== יצירת הנוגדנים ==
 
הנוגדנים נוצרים בלימפוציטים-B בלתי בוגרים ב[[מח עצם|מח העצמות]]. במהלך הבשלת הלימפוציט מתרחשים ב[[DNA]] שלו תהליכי [[שחלוף (ביולוגיה)]] מקומיים הבוחרים מספר אתרים קטן מבין אפשרויות רבות, ומסדר את ה [[DNA ]]כך שיווצר צרוף [[חומצות אמינו]] ייחודי, אשר יוצר את החלק המשתנה של הנוגדן, הקושר אליו את ה[[אנטיגן]]. צירוף ייחודי זה שונה בכל תא B, וכך נוצרים תאים בעלי שונות מבחינת יכולת הזיהוי והנטרול של אנטיגנים שונים.
 
כל לימפוציט מציג על פני קרום התא שלו נוגדן מסוג אחד בלבד. עם הבשלת הלימפוציטים, הם יוצאים ממח העצמות ומשייטים בזרם הדם כ"תאים נאיביים". בעת גירוי הלימפוציט על ידי אנטיגן הנקשר לנוגדן שלו, הוא עובר שורה של תהליכים המשנים אותו ל"תא פלזמה". תא הפלזמה מתרבה למספר רב של תאים, ומפריש כמות גדולה של נוגדנים מהסוג אותו הוא מציג על פני קרום התא שלו.
*{{עוגן|IgG}}'''IgG''': נוגדנים המופרשים על ידי תאי B במהלך תגובה חיסונית נגד אנטיגן מוּכּר (למשל בעקבות [[חיסון]] או חשיפה קודמת לאנטיגן). זהו סוג הנוגדן בעל התגובה החיסונית היעילה ביותר. נוגדני IgG הם הנפוצים ביותר בדם (כ-80% מכלל הנוגדנים) וזמן החיים שלהם הוא הארוך ביותר (זמן מחצית החיים שלהם בפלזמה מוערך בכחודש). קיימים ארבעה תת-סוגים: '''IgG1''' עד '''IgG4'''. נוגדני IgG הם היחידים שמסוגלים לעבור דרך ה[[שליה]], מן האם אל ה[[עובר]], ובכך להקנות לעובר הגנה חיסונית כבר בשבועות הראשונים לחייו.
*{{עוגן|IgM}}'''IgM''': מופיעים כ'''פּנְטַמֵרִים''' (קבוצות בנות חמישה נוגדנים הקשורים האחד לשני) ומשמשים בעת מפגש ראשון עם אנטיגן. שיעורם בדם מכלל הנוגדנים הוא 6%. הם נמצאים לרוב על-גבי ממברנת תאי B נאיביים (תאי B בוגרים שטרם פגשו אנטיגן) ומשמשים כקולטן - במצבם זה הם מופיעים כנוגדנים בודדים ולא כפנטמרים. הם אינם עוברים את השליה. צורתם הפנטמרית מאפשרת להם ללכוד אנטיגנים באופן יעיל יחסית.
*{{עוגן|IgA}}'''IgA''': נוגדנים אלו מונעים היצמדות של חיידקים ווירוסים לממברנות מפרישות. אלו נוגדנים הנמצאים בכמות גבוהה מהרגיל אצל חולי [[צליאק]]. נוגדנים אלה מופיעים כ'''מונומרים''' (יחידות בודדות) בזרימת הדם, כ'''דימרים''' (זוגות)- כשהם מופרשים או כ'''טרימרים''' (שלשות). אחראים על ה[[רקמה|רקמות]] הפריפריאליות, ובעיקר על הרקמות ה[[ריר|ריריות]]יות: [[עין|עיניים]], בקולוסטרום ([[מערכת הרבייה]]) כולל ב[[חלב אם]], [[מערכת העיכול]] ו[[מערכת הנשימה]]. אלו הם הנוגדנים הנפוצים ביותר בריריות, והיות ופתוגנים רבים חודרים לגוף דרך אזורים אלו, יש לנוגדני IgA תפקיד מרכזי במפגש הראשוני עם הפתוגנים. שיעורם בדם מכלל הנוגדנים הוא 13%. קיימים שני תת-סוגים: '''IgA1''' ו-'''IgA2'''.
*{{עוגן|IgE}}'''IgE''': נוגדנים הקשורים לתגובות [[אלרגיה|אלרגיות]]; הם גורמים להפעלה של [[תא פיטום|תאי פיטום]], [[תא דם לבן|תאי הדם הלבנים]] העיקריים הגורמים לתגובה אלרגית ולעתים ל[[תגובות יתר רגישות]] מסוג I. ריכוזם בדם הוא הנמוך ביותר, ולמעשה כמעט ואינו קיים: 0.002% מכלל הנוגדנים.
*{{עוגן|IgD}}'''IgD''': נמצאים לרוב על-גבי ממברנת תאי B נאיביים (או על סף הבשלה) ומשמשים כקולטן. ריכוזם בדם נמוך, כ-1% מכלל הנוגדנים. הם נמצאים בעיקר במערכת הנשימה ומשפעלים [[בזופילים]].
האנטיגן נקשר לנוגדן באמצעות [[קשר קוולנטי|קשרים לא-קוולנטיים]] חלשים יחסית ([[קשרי מימן]], בין השאר). ה'''אפיניות''' היא מידת הנטייה של הנוגדן לקשור אליו אנטיגנים, והיא נמדדת כריכוז האנטיגן בתמיסה הנדרש כדי להיקשר למחצית הנוגדנים.
 
אחד המאפיינים של מערכת החיסון הנרכשת הוא התגברות האפיניות לאחר המפגש הראשון עם הפתוגן. כש[[אדם]] נדבק באותו הפתוגן בפעם השנייה, התגובה החיסונית חזקה, יעילה ומהירה יותר; אחד הגורמים לכך הוא התגברות האפיניות בין הנוגדנים והאנטיגנים. במפגש ראשון עם אנטיגנים, האפיניות של הנוגדנים המופרשים לדם נעה בין <sup>6-</sup> 10 ו-<sup>9-</sup> 10 [[מול|מולר]]ר. במפגש השני '''עולה''' האפיניות לבין <sup>8-</sup> 10 ו-<sup>11-</sup> 10 מולר (כלומר, ריכוז האנטיגן הנדרש '''יורד''').
 
האפיניות של נוגדנים לאנטיגנים גדולה בהרבה (לפחות פי 100) מזו של קולטני [[לימפוציט T|תאי ה-T]]. בנוסף, מגוון האנטיגנים שהנוגדנים מסוגלים לזהות גדול אף הוא בהרבה מהמגוון שתאי ה-T מזהים (תאי T מסוגלים לזהות בעיקר אנטיגנים חלבוניים). התגובה החיסונית ההומוראלית היא, לפיכך, חזקה ואינטנסיבית הרבה יותר מהתגובה החיסונית התאית, לה אחראים תאי ה-T.
 
== עקרון פעולה ==
 
הנוגדנים תורמים לניטרול פתוגנים ולמניעת זיהומים בכמה דרכים:
 
* '''ניטרוּל ישיר''' של פתוגנים או של [[רעלן|רעלנים]]. היצמדות הנוגדן לממברנת התא של הפתוגן, המכילה בדרך-כלל מולקולות המסייעות לפתוגן לפלוש לתאי הגוף, מנטרלת יכולת זו של הפתוגן. נוגדנים הנצמדים לרעלנים מנטרלים אף הם את יכולתם של אלו לפגוע בתאי הגוף.
* '''אופסוניזציה של פתוגנים'''. הנוגדנים נצמדים לפתוגנים שפלשו ל[[מחזור הדם]] ומסמנים אותם. תאי הדם הלבנים מזהים ביתר קלות את הפתוגנים המסומנים, וה[[פגוציט|פגוציטים]]ים שבהם מסוגלים כעת לבלוע את הפתוגן ולחסלו (לבצע '''פגוציטוזה'''). סימון הפתוגנים נקרא '''אוֹפּסוֹניזציה''' (Opsonisation) ופתוגנים שסומנו בדרך זו מכונים '''מופעלים'''. לחיידקים מסוימים מעטפת [[ריר]]ית הקרויה [[קפסולה (בקטריולוגיה)|קפסולה]] שמונעת לחלוטין פגוציטוזה ללא אופסוניזציה. ריכוז גבוה של פגוציטים נמצא ב[[טחול]], שבו מתבצע חלק ניכר מהפגוציטוזה של פתוגנים שהופעלו על ידי נוגדנים. זוהי הסיבה שאנשים שנאלצו לעבור [[כריתת טחול]] (בדרך כלל עקב [[טראומה גופנית]]) חשופים בצורה ניכרת לזיהומים של חיידקים בעלי קפסולה.
* '''אופסוניזציה של תאי גוף מודבקים'''. הנוגדנים נצמדים לתאי גוף אליהם פלשו חיידקים או נגיפים. [[תא NK|תאי NK]] מזהים את הנוגדנים, משחררים [[אנזים|אנזימים]] וחומרים רעילים המחוררים את ממברנת התא הנגוע וגורמים למותו. תהליך זה אינו מתרחש לעתים קרובות, שכן לא כל תא גוף שהודבק מייצר חלבוני ממברנה אשר מסוגלים למשוך נוגדנים.
* '''אופסוניזציה של תולעים''' שפלשו לגוף. תהליך זה מתבצע באופן בלעדי כמעט על ידי נוגדני '''IgE'''. הללו נצמדים לתולעת ומקיפים אותה מכל עבר. אאוזינופילים, ה[[גרנולוציט]]ים המתמחים בחיסול תולעים, מזהים את הנוגדנים, נמשכים ונצמדים אל התולעת ומשחררים אנזימים וחומרים רעילים הגורמים למותה.
*[[נוגדנים חד-שבטיים]]
* [[Anti-Hu]]
 
 
[[קטגוריה:מערכת החיסון]]
6,463

עריכות