האימפריה הדנית – הבדלי גרסאות

'''האימפריה הדנית''' החלה את דרכה בתחילת [[המאה ה-13]], כשקיבלה דנמרק את השליטה על [[אסטוניה]]. באיחוד עם [[נורווגיה]], ל[[דנמרק-נורווגיה]] הייתה השליטה על כל הקולוניות הישנות של [[נורווגיה]] - [[גרינלנד]], [[איי פארו]], [[אורקני]], [[שטלנד]] ו[[איסלנד]]. ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], לאחר אבידות טריטוריאליות ב[[סקנדינביה|חצי האי הסקנדינבי]], דנמרק-נורווגיה החלה לפתח קולוניות, מבצרים, ועמדות מסחר ב[[אפריקה]], ב[[הקריבים|קריבים]], וב[[הודו]]. [[כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק|כריסטיאן החמישי]], היה הראשון שהכניס מדיניות לפיתוח המסחר הדני שמעבר לים, כחלק מגל ה[[מרקנטיליזם]] שסחף את [[אירופה]] באותה תקופה. ב-[[1620]] השיגה דנמרק את הקולוניה הראשונה - [[טרנקובאר]] או סרנגמבדי, הנמצאת על חופה הדרומי של הודו. השריד האחרון של האימפריה, שהיה גם הטריטוריה הגדולה בה, היא [[גרינלנד]], שזכתה בשלטון עצמי ב-[[1953]], ומאז היא אזור [[אוטונומיה|אוטונומי]] במדינה הדנית. איי פארו קיבלו [[אוטונומיה]] מדנמרק ב-[[1948]].

 

==הודו==

דנמרק החזיקה במספר קולוניות קטנות ועמדות מסחר לאורך [[תת-היבשת ההודית]] מהמאה ה-17 עד למאה ה-19, שלבסוף נמכרו ל[[בריטניה]] שהפכה לכוח העיקרי באזור. הקולוניה טרנקובאר (כיום [[טהאראנגמבאדי]] Tharangambadi) הוחזקה בידי הדנים משך 225 שנה עד שנמכרה לבריטניה ב-[[1845]]. ב-[[1755]] דנמרק רכשה את העיירה [[סרמפור]], ומאוחר יותר את [[אחנה]] ו[[פירפור]]. ב-[[1829]] הוקמה אוניברסיטה דנית בסרמפור, וזו קיימת עד היום. ערים אלה נמכרו גם הן לבריטניה ב-1845. עוד ניסיון דני לקולוניזציה היה ב[[איי ניקובר]].

 

 

==אפריקה==

 

==קישורים חיצוניים==

 

{{אימפריות קולוניאליות}}