קולנוע ציון – הבדלי גרסאות

הראינוע נפתח לראשונה במקום בשנת [[1912]], ימיה האחרונים של [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים העות'מאנית]], במבנה [[צריף]] שעמד במקום בבעלות [[הכנסייה היוונית-אורתודוקסית]]. רומני בשם ג'וריני שכר את הצריף והתקינו לשמש כאולם ה[[ראינוע]] הראשון בירושלים, ובו 400 מושבים. לאחר שנת פעילות אחת כשל ג'וריני בעסקיו, והבעלות על הראינוע עברה לידי הגרמני ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרי]] סמואל פייג, שהמשיך להפעילו בשם "ראינוע פייג" עד [[1916]], אז מכרו ל[[ישראל גוט]] (1891–1970),{{הערה|{{תדהר|4|1722|ישראל גוט}}.}} אמן יהודי יליד [[לבוב]] ש[[העלייה השנייה|עלה ארצה]] בשנת [[1911]] (ופתח בבית הספר "[[בצלאל]]" בירושלים את המחלקה לעבודות מתכת; לימים יקיר העיר ירושלים). ב-[[1917]], לאחר כיבושה של ירושלים בידי הבריטים, הסב גוט את שם הראינוע ל"ציון", וב-[[1919]] צירף אליו שותף בשם יצחק פרץ. לימים, נקראה הכיכר שבה ניצב אולם הראינוע על שמו – [[כיכר ציון]] – היא מפגש הרחובות [[רחוב יפו|יפו]] ו[[מדרחוב בן יהודה|בן יהודה]] בלב ירושלים החדשה.