המועדון היעקוביני – הבדלי גרסאות

עם השלטת הגישה הפופוליסטית-סמכותנית, קיבל המושג "יעקוביני" את המשמעות שהוא נושא עד היום בשיח הפוליטי הצרפתי: תמיכה במדינה ריכוזית חזקה (עם רשות מחוקקת יחידה ולא מחולקת לשני בתים, בין היתר) וקנאות דוגמטית בהכפפת כל המערכות והחברה לעקרון זה. הז'ירונדינים, במהלך משפט לואי השישה-עשר וגם אחר כך, תבעו התחשבות רבה יותר במחוזות הפרובינציה וביזור סמכויות מהבירה. הדבר גונה על ידי המונטניארדים כ"פדרליזם", חתירה תחת אחדות הרפובליקה החדשה. הצורך לקנות את תמיכת ההמונים דחף אותם באוגוסט לאמץ גם מדיניות כלכלית פופוליסטית והטלת מחירי מקסימום ופיקוח הדוק. במקביל, דיכאו את ה"נזעמים" הפריזאים שהטיפו לכך ביתר שאת. במקביל הוקמו סמכות מרכזית חזקה לניהול המלחמה, "הוועד לשלום הציבור", שנטל לידיו כוחות עצומים וגייס את כל משאבי המדינה למאבק באויב. הועברו חוקים שזירזו את ההליך הפלילי והפכו כמעט כל אדם לחשוד.

 

 

כשהאיום הצבאי המיידי שכך קמעא בשלהי 1793, נפנו הסיעות למאבק זו בזו. כשהאברטיסטים איימו לערוך הפיכה, פנו רובספייר וגם גורמים שמאלנים יותר לתמוך בדנטוניסטים נגדם. הוועד לשלום הציבור הוציא נגדם צו מעצר, דבר שהיה שקול לגזר דין מוות במידה רבה בתנאי הימים ההם. הם נערפו בגיליוטינה ב-24 במרץ. אז פנה המרכז גם נגד דנטון ואנשיו, שנערפו פחות משבועיים אחר כך ב-5 באפריל. רובספייר נותר כאיש החזק ביותר במדינה, כמעט ללא תחרות. כקנאי דוגמטי, לחם בימין ממש כשם שרדף את השמאל הטרוריסטי ותבע להעמידם לדין על פשעיהם. הוא גם גירש כמה פעילים בולטים מימי הטרור מן המועדון היעקוביני, כמו [[ז'וזף פושה]] וז'אן טאליין. החשש ממנו איחד את כולם. ב-28 ביולי הלך גם רובספייר אל הגיליוטינה.