|
|
|
3. '''הקטרת הראש''' – הכהן [[מלח בישול|מולח]] את ראש העוף ומקטירו על גבי המזבח.
4. '''הוצאת הקרביים''' – לאחר מכן, מוציא הכהן את קרבי העוף (ה[[זפק]] ושאר בני המעיים) וזורקם לבית הדשן – מקום שהיה ממזרח לכבש המזבח, בו היו מניחים את הדשן שהיו מורידים בכל יום מהמזבח בשעת קיום מצוות [[תרומת הדשן]]. רבי תנחום בר חנילאי מביא נימוק מדוע לא מקריבים את הקרבים של העוף לעומת הקרבים של הבהמה על המזבח. כי הבהמה אוכלת ממקום שהבעלים שלה נותנים לה, והיא לא אוכלת מהגזל, אולם עוף שט בעולם ואוכל ממקומות שאין לו רשות ולכן הוא אוכל מהגזילות לכן אמר הקדוש ברוך הוא שמעיים אלה לא יקריבו על המזבח וזה לשונו[[ילקוט שמעוני]] תורה פרשת ויקרא רמז תמו '''"והסיר את מראתו א"ר [[תנחום בר חנילאי]] העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל מכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסים אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסים אל יקריב לגבי המזבח אבל בהמה גדלה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסים לפיכך הוא מקריבה כולה לכך נאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה, לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת"'''
5. '''שיסוע''' – הכהן אוחז ב[[כנפיים|כנפי]] העוף ומְשַׁסֵּעַ (קורע) אותו, אך אינו מבדיל (אינו מפריד את שני חלקי העוף זה מזה לגמרי).
|
