פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏דמותו האישית: הגהה, ניסוח, עדכון, תקלדה
לאחר נפילתו והוצאתו להורג של בריה, הפך זה למטרה נוחה ושעיר לעזאזל שבו יכול חרושצ'וב להיתלות במסע ה[[דה-סטאליניזציה]] שלו בשנים [[1956]]-[[1964]]. מעט נודע על בריה מאז ועד לנפילת ברית המועצות בשנת [[1991]], שאפשרה להיסטוריונים לגשת לארכיונים ולראיין עדי ראייה כדי לגלות את העובדות האמיתיות אודות בריה. בשנת [[1999]] פרסם ההיסטוריון הרוסי אנטון אנטונוב-אובסינקו את ספרו '''בריה''', הביוגרפיה המחקרית הראשונה על האיש. ספר זה אישש טענה ותיקה של כותבים אנטי-סובייטיים, שמעולם לא נחקרה עד תומה, ולפיה היה בריה גם [[סאדיזם|סאדיסט]] שניצל את מעמדו ל[[התעללות|התעלל]] מינית בנשים. גם אחת משחקניות הקולנוע המפורסמות בתקופתו אולצה להיענות לזממו. "בלילות נסע בריה ברחובות מוסקבה בחיפוש אחר נערות", כך מספר אובסינקו בספרו, "כשראה נערה שמצאה חן בעיניו, הוא ציווה על שומריו לחוטפה למעונו. לעתים הובאו חמש או שש נערות בלילה אחד. הן הופשטו מכל בגדיהן, פרט לנעליים, ואז אולצו לעמוד על ארבע במעגל כשראשיהן צמודים זה לזה. בריה היה בוחר אחת מהן במשיכה ברגליה ואונס אותה, הוא קרא לזה 'משחק הפרח'".
 
בריה גם רצח ועינה במו ידיו רבים מקורבנות הטיהורים, בעיקר נשים. קברים רבים של קורבנות אלו נמצאו בגן ובמרתפים של מעונו, המשמש כיום כ[[שגרירות]] [[תוניסיה]]{{הערה|1= [[סיימון סבאג מונטיפיורי]], '''סטלין חצר הצאר האדום''', הוצאת [[זמורה ביתן]] ויבנה, 2006, עמ' 545}}. בשנת [[2001]] נמצאו עצמות אדם מוסתרות מאחורי קיר במטבח בזמן שיפוצים במבנה. קירות רבים במרתף מכוסים בכתמי פיח, וסבורים שבמקומות אלו בריה עינה את קורבנותיו באמצעות להבת מלחםאציטילן (מרתך).
 
במרץ [[2000]] דחה בית המשפט העליון של [[רוסיה|הפדרציה הרוסית]] את בקשת משפחתו של בריה לבטל את הרשעתו משנת 1953. על אף שבית המשפט הסכים כי החשדות בדבר בגידה וריגול היו מופרכים, הוא ביסס את סירובו לטהר את שמו של האיש בגין פשעיו האישיים והפוליטיים.
משתמש אלמוני