|
|
|
===פינוי היישובים והריסתם===
ב[[אפריל]] [[1948]] פונו מהיישובים הילדים והנשים. וביום [[14 במאי]] 1948 עלה הנציב העליון האחרון סר [[אלן גורדון קנינגהם]] על מטוס בשדהב[[שדה התעופה עטרות]] והמריא לחיפה על מנת לעזוב את הארץ בפעם האחרונה. מגיני היישוב עטרות קיבלו פקודה מארגון [[ההגנה]] לפנות את עטרות ולסגת לכוון נווה יעקב, המבודדת אף היא אך קרובה יותר לירושלים. למחרת, ב-[[15 במאי]] חצה [[הלגיון הערבי]] עם שחר את גשרי הירדן ועלה על ירושלים. הקרב על נווה יעקב החל ב-[[16 במאי]]. הקרב ארך 14 שעות ומשאזלה התחמושת של המגינים ואפסו הסיכויים להחזיק מעמד הוחלט על פינוי נוסף וכך מצאו עצמם פליטי עטרות חוברים לפליטים של נווה יעקב במסע רגלי לעבר [[הר הצופים]]. סך הכול כלל הכוח כ-160 איש, מהם שנים-עשר פצועים שנישאו על גבי אלונקות. חיילי הלגיון ותושבי הסביבה פשטו על היישובים הנטושים והרסו אותם עד היסוד.
===קברים זמניים===
|
