מודלים ליניאריים בתקשורת המונים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהונת
01iproject09 (שיחה | תרומות)
שורה 28:
אפשר לראות במודל לאסוול תמיכה ברעיון שאמצעי התקשורת פועלים כערוצים שבהם גירוי כלשהו (מסר), זוכה לתגובה (השפעה) ישירה. בשנת 1955 הפסיכיאטר [[פרדריק ורתהם]] העביר ביקורת נוקבת על אמצעי התקשורת הידועה בשם "פיתוי התמימים" (seduction of the innocent) שלימים התקבעה כתאוריה נוספת בחקר תקשורת ההמונים, ואף הוצגה גם כן כחלק מהמודלים הלינאריים שהיו קיימים עד אותה העת בחקר התקשורת.
 
הביקורת עוסרקתעוסקת בשתי סוגות עיקריות: יצירות קומיקס ותכנים בטלווזיה העוסקים בפשיעה. ורתהם טוען שההשפעה של אמצעי תקשורת ההמונים רבה והוא טוען כי יש להביע דאגה בנוגע להשפעה "על תודעותיהם והתנהגותם של הילדים הבאים עמם במגע". <ref>{{צ-ספר|מחבר=wertham|שם=seduction of the innocent|מו"ל=university of pannsylvania press|שנת הוצאה=1992}}</ref>
 
במחקרו מצביע ורתהם על חמש בעיות פסיכולוגיות שהוא מזהה בנוגע להשפעת המדיה: