חוניו השלישי – הבדלי גרסאות

מחבר [[ספר חשמונאים ב']] מתאר את חוניו כאיש טוב רודף צדק ודואג לטובת הכלל. נראה שחוניו נקט במדיניות פרו [[בית תלמי|תלמית]], בניגוד לאביו הפרו [[בית סלאוקוס|סלאוקי]], מדיניות זו משקפת בעיקר בשל קשרי הידידות שלו עם [[הורקנוס בן יוסף]], הפרו תלמי המובהק. חוניו גם שמר על כספים של הורקנוס ב[[בית המקדש השני|בית המקדש]].

 

 

כישלון תוכניתו הראשונה של שמעון לא ריפה את ידיו, והוא העלה האשמות חדשות באוזני השלטון הסלאוקי נגד חוניו, האשמות שטענו שחוניו נהג עם הלודורוס בחוסר כבוד, ושהוא חותר תחת השלטון הסלאוקי. האשמות אלה הובילו להבאשת ריחו של חוניו אצל הסלאוקים. מצבו הפוליטי של חוניו הדרדר, מעמדו כמנהיג נחלש, הנציב אפולוניוס הראה כוונות ממשיות להתערב בענייניה הפנימיים של יהודה, וסכנה של מלחמת אזרחים ביהודה הייתה בפתח.

 

 

יאסון הודח אחרי שלוש שנים על ידי אחיו של שמעון, המתייוון הקיצוני [[מנלאוס (כהן גדול)|מנלאוס]]. מנלאוס ניצל את שליחותו בידי יאסון אל אנטיוכוס כדי לקנות את הכהונה לעצמו בכסף רב יותר, דבר שגרר מלחמת אזרחים בין יאסון למנלאוס, שמנלאוס ניצח בה. אולם מנלאוס לא היה יכול לעמוד בתשלומים שהתחייב לשלם לשלטון הסלאוקי ונאלץ לנסוע לאנטיוכיה כדי להסדיר את חובותיו. כשהגיע מנלאוס לאנטיוכיה הוא הצליח לדחות את מועד התשלום של המסים על ידי שיחודו של [[אנדרוניקוס]], פקיד סלאוקי גבוה שמילא את מקום המלך בהיעדרו, בכלים מ[[בית המקדש]]. חוניו, שישב אז באנטיוכיה, יצא נגד מעשיו של מנלאוס ונזף בו בפומבי על שימושו בכלי בית המקדש הקדושים ליהודים כשוחד. נזיפה זו השאירה רושם רב על הקהילה היהודית באנטיוכיה וביהודה. לאחר מעשה זה ברח חוניו, שחשש מנקמתו של מנלאוס, לעיר [[דאפנה]] שליד אנטיוכיה כדי להתגונן ממנו. מנלאוס חשש שחוניו, הכהן הגדול החוקי, יוכל לנצל את הסתבכותו בענייני המסים כדי לשכנע את המלך הסלאוקי להחזירו לכהונתו. כדי למנוע מהלך כזה הוא שיחד את אנדרוניקוס על מנת שיהרוג את חוניו. זה הוציא את חוניו ממחבואו בהבטחות שווא, והוציאו להורג באנטיוכיה.