|
כאשר כתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי [[משה רבנו|משה]], אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", נפסלה עבודתו לא רק על ידי היהודים אלא גם על ידי ה[[קתולים]] וה[[פרוטסטנטים]] גם יחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. כשנה לאחר מותו בשנת [[1678]] החרימה הממשלה ה[[הולנד]]ית את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי, והוא אף מכונה בשם הסרקסטי "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מ[[לטינית]], ברוך הארור). לפי יוהאן קהלר כולרוס, כששמע שפינוזה על דבר החרם אמר באושר: "בשעה טובה ומוצלחת. אין דבר שלא הייתי עושה אני עצמי אלמלא חששתי מפני השערורייה"{{הערה|"לה פליאד", פאריס עמ' 1545. דברי כולרוס מסבירים לכאורה מדוע נשאר שפינוזה בקהילה עד החרם. אולם מספר חוקרים מטילים ספק באמינות דיווחיו של כולרוס, בריקמן ("יהודיותו של שפינוזה" עמ' 28) כותבת: "החשש משערורייה נראה פחות משכנע מכול, בעיקר משום שידוע ששפינוזה ניהל את עסקי אביו עוד שלוש שנים לאחר החרם".}}.
השפעת יהדותו והסביבה הקרובה בה התחנך שפינוזה לא השאירו סימנים ברורים ועקביים על הגותו של שפינוזה בענייני אתיקה ומטאפיסיקה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Rebecca Newberger Goldstein|כותרת=Betraying Spinoza: The Renegade Jew who gave us Modernity|כתובת=http://www.math.chalmers.se/~ulfp/Review/spinoza.pdf|תאריך=1 באפריל 2011|עמודים=9|מידע נוסף=מתוך ספר בעל אותו שם|שפה=אנגלית}}}}. אולם היחס בין הגותו לבין סביבתו הקרובה עשו את הצעד הראשון בדרכם של החיים היהודים, הרחק מהקהילה הדתית, לכיוון החקירה האמפירית שלהם, כתופעה טבעית הנתונה אך ורק לכוחות ההיסטוריה החילונית והמדעית.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[ירמיהו יובל]]|כותרת=Spinoza, the First Secular Jew?|כתובת=http://www.autodidactproject.org/other/spinoza.html|מידע נוסף=מתוך האתר “THE AUTODIDACT PROJECT”|שפה=אנגלית|ציטוט=Spinoza thus exemplifies the situation of the modern Jew—secular, assimilationist, or national—without himself falling neatly into any of these categories. Countless Jews in the coming centuries were to find themselves in a similar predicament.}}}} על כך, ומשום שלא התנצר, יש הרואים בו ובהגותו אבן הפינה ל[[תרבות יהודית חילונית|יהדות חילונית]] ול[[יהדות המודרנית]]. אולם בחייו, פרט לנידוי ולחרם, הגותו של שפינוזה לא זכתה בדרך כלל ליחס רציני ישיר מצד יהודים. אחת מהתגובות היהודיות הרציניות ל"מאמר תאולוגי-מדיני" שפורסמה עוד בחיי מחברו היא תגובתו השוללת של [[יצחק אורוביו די קסטרו]] שהתפרסמה בשנת [[1684]]{{הערה|[[יוסף קפלן]], '''מנצרות ליהדות, חייו פעלו של האנוס יצחק אורוביו די קאסטרו''' ,[[הוצאת מאגנס]], 1983}}.
שפינוזה נפטר ממחלת ה[[שחפת]]{{הערה|לפי ספרו של [[ירמיהו יובל]], "שפינוזה וכופרים אחרים", סוף פרק ראשון}}, והוא בן 44 בלבד, אולם רעיונותיו המשיכו לטלטל את הפילוסופיה המודרנית, והפוסט-מודרנית, עד לעצם ימינו אנו.
|
