גריגורי זינובייב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
מ הגהה
הוספתי גירסא המתארת את רגעיו האחרונים
שורה 37:
זינובייב הצטרף ל[[מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית|מפלגה הסוציאל-דמוקרטית]] ה[[רוסיה|רוסית]] בשנת [[1901]]. למד [[כימיה]] ו[[משפטים]] ב[[ברן]]. בשנת [[1903]] הוא פגש בברן את [[ולדימיר לנין]] ומאז היה למקורבו. בשנים [[1904]]-[[1908]] פעל ב[[רוסיה]] בארגון המפלגה ובהפצת חומר [[תעמולה|תעמולתי]] וכן השתתף בארגון [[מרד קרונשטט|המרד בקרונשטט]]. בשנת [[1908]] נאסר, לאחר ששוחרר יצא את רוסיה והשתתף בפעילות ההנהגה הגולה של הפלג הבולשוויקי.
 
במרץ [[1917]], עם פרוץ המהפכה [[מהפכת אוקטובר|הקומוניסטית]] ברוסיה, חזר ל[[סנקט פטרבורג]] ביחד עם לנין ומספר חברי מפלגה נוספים. הוא הועמד בראש סניף המפלגה בעיר. בעקבות [[משבר יולי (1917)|משבר יולי]] נמלט ביחד עם לנין ל[[הדוכסות הגדולה של פינלנד|פינלנד]]. לאחר [[מהפכת אוקטובר]] נתמנה לנשיא ה[[קומינטרן]] וכיהן בתפקיד זה עד לשנת [[1926]]. בתקופה זו היו לו מספר מחלוקות עקרוניות עם לנין בנושאי מדיניות שונים. לאחר מות לנין ([[1924]]) נמנה זינובייב עם השלישייה המובילה של ההנהגה, יחד עם [[סטלין]] ו[[לב בוריסוביץ' קמנייב|קמנייב]]. ואולם, במהלך השתלטות סטלין על ההנהגה, הורחק זינובייב מעמדות עוצמה, סולק מהמפלגה, ובשנת 1934 נאסר באשמת "פעולות קונטר-רבולוציונית", נשפט וקיבל עונש מעצר של 10 שנים. בשנת [[1936]] במהלך משפט נוסף הואשם ברצח [[סרגיי קירוב]] ובפשעים נוספים. לאחר [[משפט ראווה]] הוצא להורג באוגוסט של אותה שנה. בשנת [[1988]] שמו טוהר מכל האשמות.
 
במהלך ארוחת ערב חגיגית לציון ייסוד הצ'קה, שבועות מספר לאחר הוצאתו להורג, חיקה [[פאוקר]], שומר ראשו היהודי של סטלין את התנהגותו של זינובייב, כאשר הוא שם אותו ללעג וקלס, באמירת הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" במבטא יהודי, כשהוא מרים את ידיו ומתייפח לאלוהיו. לא ברור האם זינובייב אכן אמר זאת לפני מותו, שהרי היה אתאיסט עד עמקי נשמתו, או שפאוקר פשוט לגלג עליו, והמציא את הסיפור<ref>{{צ-ספר|מחבר=סיימון סבאג מונטיפיורי|שם=סטלין, חצר הצאר האדום|מתרגם=מנשה ארבל|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=כנרת, זמורה ביתן; יבנה|שנת הוצאה=2006}}</ref>.
 
בשנת [[1988]] שמו טוהר מכל האשמות.
 
אחותו, דינה ורלינסקי, עלתה לארץ ישראל. גיסה של דינה ורלינסקי, שלמה ורלינסקי, שהתייתם מהוריו בגיל שש, גדל אצל זינובייב, ועלה לארץ ישראל זמן לא-רב קודם להוצאתו להורג של זינובייב.