פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
'''התקופה הממלוכית בארץ ישראל''' היא התקופה שבין השנים [[1260]] - [[1517]] בה שלטו ה[[ממלוכים]] ב[[ארץ ישראל]].
 
הממלוכים היו שליטים [[אסלאם|מוסלמים]] ממוצא שאיננו [[ערבים|ערבי]], שמרכז שלטונם היה ב[[קהיר]]. בתקופהארץ זוישראל לא הייתה ארץ ישראל יחידה מדינית נפרדתנבדלת, ורוב שטחה (פרט ל[[נגב]] הדרומי ולמובלעות באזור ה[[מישור החוף|חוף]] כגון [[עכו]]) נכלל כחלק מהפרובינציהבפרובינציה (וָלָאיָה) שנקראה "[[לבנט#א-שאם|אָ-שָאם]]" ("[[סוריה הגדולה]]"), שהשתרעה על שטחי [[סוריה]] המודרנית, [[לבנון]], [[ארץ ישראל]] וחלקים מ[[עבר הירדן]] המזרחי. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כשטח מעבר בין המרכז השלטוני בקהיר לבין בירת המחוזות הצפוניים של [[הסולטנות הממלוכית]] ב[[דמשק]], ולחזית אל מול איום הפלישה ה[[האימפריה המונגולית|מונגולית]], ובה עברה [[דרך הדואר]] הראשית בין שני המרכזים. בנוסף, הייתה לארץ חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של הסיפורים המוזכרים ב[[קוראן]], כדוגמת [[תקופת האבות|סיפורי האבות]].
 
בירת החלק הצפוני של הארץ הייתה העיר [[צפת]] ובירת החלק הדרומי הייתה [[עזה]]. ערים מרכזיות נוספות בארץ היו [[חברון]], [[רמלה]], [[לוד]], [[שכם]], [[ג'לג'וליה]], [[קאקון]] (ב[[עמק חפר]]) ו[[ירושלים]]. [[ירושלים בתקופה הממלוכית|ירושלים הממלוכית]] מהווה מקרה מיוחד של עיר, שהייתה בעלת חשיבות דתית עליונה, אך מילאה תפקיד שלטוני ומסחרי שולי. תולדותיה, על אף שהן משיקות לתולדות ארץ-ישראל בכלל, נבדלות מהן במובנים רבים.
276

עריכות