המרת דת – הבדלי גרסאות

* רדיפה של בני דת מסוימת, לעתים עד כדי סכנת [[מוות]], שגורמת להם להמיר את דתם בעל כורחם.

 

===הצטרפות ליהדות===

{{הפניה לערך מורחב|גיור}}

על־פי ה[[הלכה]], המרת דת לדת שיש בה אלמנטים של עבודה זרה, היא אחת משלושה איסורים של "[[ייהרג ואל יעבור]]", כלומר יהודי חייב להימנע מלהמיר את דתו, גם כאשר הימנעות זו תביא למותו. ולכן יהודים רבים מסרו את נפשם ולא הסכימו להתנצר, אבל מעבר לדת אחרת שאיננה אלילית, יש מחלוקת בדבר האם צריך למסור את הנפש והיו כאלו שהתאסלמו והיו כאלו שלא, כך בעיר אופרן שב[[מרוקו]], קהילה שלמה עלתה על המוקד, עקב סירובה להתאסלם. הרמב"ם דן בנושא זה בהרחבה ב'''איגרת קידוש השם'''. בהלכה היהודית דנים בדינו של '''מומר''' שהוא יהודי שעבר לדת אחרת, האם קידושיו קידושין וגירושיו [[גירושין]], ועוד שאלות נוספות.

 

===הצטרפות לנצרות===

הזרמים הגדולים בנצרות, בעיקר [[הכנסייה הקתולית]] והכנסיות הפרוטסטנטיות, רואים בדת הנצרות דת אוניברסלית, שכל אדם יכול וצריך לקבל את עיקרי אמונתה. הצטרפות לנצרות מותנית בקבלת עיקרי האמונה המפורטים ב"קְרֵדוֹ" ("אני-מאמין") ובקיום טקס טבילה. אף על-פי שנוסח ה"קרדו" שונה מעדה נוצרית אחת לאחרת וטקסי הטבילה אף הם שונים, קבלה לקהילה נוצרית כוללת קריאה של ה"קרדו" והתחייבות להאמין בו.

 

ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]] הקימה [[מיסיון|מיסיונים]], משלחות של אנשי דת, ברחבי [[אמריקה]], [[אפריקה]] ו[[אסיה]] (בעיקר מאמצע [[המאה ה-16]] ועד תחילת [[המאה ה-20]]), שתפקידם היה לעודד את התושבים המקומיים לעבור מהדתות המקומיות לדת הנוצרית הקתולית. פעמים רבות הופעלו לחץ ואף [[אלימות]] על התושבים המקומיים כדי שימירו את דתם. עם זאת, המיסיונרים עסקו גם בתיעוד של ה[[תרבות|תרבויות]] המקומיות, פיתחו שיטות [[כתב]] לשפות מקומיות ותרגמו את ה[[תנ"ך]] וכתבי הקודש הנוצריים לשפות אלה, העניקו עזרה סוציאלית, ולפעמים אפילו הגנו על האוכלוסייה המקומית מהחלטות שרירותיות של השלטון הקולוניאלי. באפריקה ובאמריקה הדרומית נוצרו לעתים קרובות צורות מקומיות של הדת הנוצרית, צורות שיש בהן [[סינקרטיזם]] ולפעמים זיהוי של הלחץ הקולוניאליסטי עם הסבל של [[ישו]] המתואר ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]].

===הצטרפות לאסלאם===

דת ה[[אסלאם]] היא בעיקרה דת אורתופרקטית (דת הלכתית, המבוססת על [[מצווה|מצוות]] מעשיות), אולם היא כוללת שני עיקרי-אמונה (ה"[[שהאדה]]") - ה[[אל]] הוא אחד, [[מוחמד]] הוא שליח האל : "לָא אִלָהָא אִלָה אללה ומוחמד רָסוּל אללה" - שלהם צריך אדם להתחייב כדי להפוך למוסלמי. הצהרת עיקרי האמונה בפני שני עדים מוסלמים עומדת במרכז טקס המרת הדת.<BR>

על פי האסלאם, מוסלמי שמחליט להמיר את דתו מכונה מֻרְתַדּ (مـُرْتـَدّ) ודינו [[עונש מוות|מוות]]. עם זאת, במדינות מוסלמיות רבות היום, דוגמת [[מצרים]], [[ירדן]] ו[[סוריה]], אין איסור חוקי מפורש על עזיבת האסלאם, אולם המדינה אינה מכירה בהמרת הדת. במדינות אלה ישנם מוסלמים מעטים שנטבלו בכנסיות שונות (בעיקר [[אוונגליזם|אוונגליסטיות]]). אזרחים אלה עדיין נחשבים מוסלמים על-פי חוק המדינה. אף כי לא מדובר בעברה פלילית, אזרחים אלה סובלים מהתנכלויות מצד השלטון שגורמות להם לאבד את מקומות עבודתם או קשרים בחברה הסובבת.

 

במדינת ישראל חלה [[פקודת העדה הדתית (המרה)]] אשר קובעת כיצד ממירים דת במדינת ישראל.

אדם שמשתייך לדת אחת (המכונה בחוק "עדה דתית"), יכול להמיר את דתו לעדה דתית אחרת, בתנאי שיעמוד בתנאי החוק.