ג'אז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
New in site (שיחה | תרומות)
הוספת קישור לקריאה ותגובה
שורה 16:
[[המאה ה-17|במאה ה-17]] הובאו [[עבדות|עבדים]] ל[[אמריקה]] מ[[אפריקה]]. המפגש בין האפריקנים לאירופאים באמריקה יצר שוּק תרבותי, שהתבטא בין השאר במוזיקה.
 
המוזיקה של האירופאים הייתה בעיקרה בעלת מקצב בן 4 פעימות, בעלת [[הרמוניה]], ובעלת [[כיוון מושווה]]. לעומת זאת, המוזיקה של האפריקאים הייתה לרוב בעלת מקצב בן 3 פעימות, ללא אקורדים וללא הרמוניה, ובדרך כלל מבוססת על [[סולם פנטטוני]], כמו כן המבנה היה מבוסס על "שאלה-תשובה"[[קריאה ותגובה]].
כאשר שמעו העבדים השחורים את המוזיקה של המהגרים הלבנים מאירופה (בין באיים הקאריביים ובין בארצות הברית), וכן הגיעו לידיהם כלי הנגינה האירופאים, הם הושפעו והחלו ליצור ז'אנר מוזיקלי משלהם, מוזיקה אפרו-אמריקאית שכלל את שירי הדת, [[שיר עבודה|שירי עבודה]], [[בלוז]] ו[[גוספל]] ולבסוף - את הג'אז שנוצר בניו אורלינס בתחילת המאה ה-20.
מכיוון שכאמור לעיל היו הבדלים במקצבים בין המסורות המוזיקליות, נוצר מיזוג מקורי של הרגשת הקצב האפריקנית יחד עם המסגרת הקצבית ה"מרובעת" האירופאית והרגשת הקצב הייחודית הזו הנקראת בשפה המקצועית [[סווינג]] היא המלווה את הג'אז.
שורה 46:
== אלתור ==
[[קובץ:Louis Armstrong restored.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לואי ארמסטרונג]] אחד מאומני הג'אז המובילים והמפורסמים ביותר.]]
הגם שישנו קושי באפיונו של הג'אז, מקובל להכליל את אלמנט האלתור כחלק אינטגרלי ממנו. אלתור היה ועודנו אלמנט הכרחי במוזיקה האפריקאית ובמוזיקה האפרו-אמריקאית, הגם שהצורה המסוימת שבה מאלתרים השתנתה עם הזמן. מוזיקת ה[[פולק]] וה[[בלוז]] הייתה לעתים קרובות מבוססת על תבנית של שאלה[[קריאה ותשובהותגובה]], והאלתור התבטא במילים, במוזיקה, או בשניהם. בדיקסילנד, [[מוזיקאי]]ם נהגו לאלתר [[מלודיה]] מסוימת כאשר אחרים מנגנים מלודיה אחרת ש"תלך" לצידה. בתקופת הביג בנד והסווינג, ניגנו בדרך כלל מוזיקה מתווים ופרטיטורות מדויקות, אולם, במקרים רבים ניתנה הבמה לנגן אחד שיעמוד ויאלתר [[סולו (מוזיקה)|סולו]] קצר. לבסוף, מתקופת הבי בופ ואילך, האלתור תופס את מרכז הבמה, כאשר רוב תשומת הלב ממוקדת בסולואים חכמים ומרגשים. בקטעי בי בופ, המלודיה הכתובה (הד) מנוגנת פעם אחת, ולאחריה הסולנים מאלתרים לאורך [[מבנה סטרופי|כורוסים]] רבים על מהלך האקורדים של ההד, או ב[[ג'אז מודאלי]] על ה[[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] המתאימים לו.
 
כאשר מוזיקאי ג'אז מאלתרים, הם בדרך כלל עושים שימוש במהלך [[אקורד]]ים - סדרת האקורדים המגדירים את המבנה ההרמוני של הקטע. לדוגמה, הקטע "Now's the time" של [[צ'ארלי פארקר]] הוא קטע בן 12 [[תיבה (מוזיקה)|תיבות]] אשר עושה שימוש במהלך אקורדים שג'אזיסטים מכנים "Twelve bar blues" (בלוז בן 12 תיבות). לאחר המלודיה, [[חטיבת קצב|חטיבת הקצב]] (Rhythm section) ממשיכה לנגן את אותן 12 התיבות הראשונות (אולם, יש לציין שגם הליווי אותו מנגנת חטיבת הקצב הוא מאולתר, תוך כך שהוא שומר על עקרונות מסוימים), וכל סולן מאלתר מלודיות אחרות על המבנה ההרמוני. מבנה כזה של קטע נקרא במוזיקה [[מבנה סטרופי]], אולם בג'אז הוא מהווה את המבנה הסטנדרטי וככזה לא מייחסים לו ייחודיות.
שורה 64:
* [[בי בופ]] - המהפכה שיצרו [[צ'ארלי פארקר]] ו[[דיזי גילספי]] במוזיקת הג'אז באמצע שנות הארבעים. לא עוד מוזיקה לריקודים, אלא מוזיקה הפונה גם לאינטלקט ויש צורך להאזין לה. בבי בופ האלתור תופס את מרכז הבמה והוא מבוסס בעיקר על ההרמוניה ופחות על המלודיה.
* [[קול ג'אז]] - ז'אנר שהתפתח כמשקל נגד לבי בופ וכוון לג'אז שקט ורגוע יותר, את סגנון זה פיתח החצוצרן מיילס דייוויס באלבום הסולו הראשון שלו "the birth of the cool",
* [[הארד בופ]] - פיתוח של הבי בופ, במאפיינים המוזיקליים הטכניים הוא די דומה לבי בופ, אך המלודיות והמקצבים שלו מהווים חזרה לשורשיו האפריקאניים של הג'אז וכוללים שימוש נרחב ב"שאלה[[קריאה ותשובה"ותגובה|בקריאה ותגובה]] ובאלמנטים מתוך המוזיקה הדתית של השחורים בארצות הברית. [[ארט בלייקי|ארט בלייקי ושליחי הג'אז]] מייצגים את אחד הביטויים המובהקים של סגנון זה.
* [[הזרם השלישי]] - שילוב של ג'אז ומוזיקה קלאסית. נולד כפרי רעיונותיו החדשניים בשנות ה-50 המאוחרות של המוזיקולוג [[גונתר שולר]].
* [[פוסט בופ]] - פיתוח מודרני של הבי בופ המשלב אלמנטים מסגנונות ג'אז אחרים שבאו אחריו.