בית הנבחרים של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Flag of the United States House of Representatives.svg|ממוזער|300px|דגל בית הנבחרים]]על פי [[תקנון הקונפדרציה]], המסמך משנת [[1777]] שאיגד את שלוש עשרה המושבות למעין [[קונפדרציה]] קודם לקבלת [[חוקת ארצות הברית]], היה הקונגרס גוף בעל בית אחד שבו לכל מדינה היה קול אחד. חוסר היעילות של מבנה חוקתי זה הוביל את הקונגרס לזמן "מועצה חוקתית" בשנת [[1787]], שאליה הסכימו כל המדינות פרט ל[[רוד איילנד]] לשלוח נציגים. הדרך בה יפעל הקונגרס הייתה אחד מהנושאים העיקריים שנדונו במועצה החוקתית. "תוכנית וירג'יניה" שהגה [[ג'יימס מדיסון]] קראה ליצירת קונגרס בן שני בתים: בית תחתון שייבחר ישירות על ידי העם, ובית עליון שייבחר על ידי הבית התחתון. תוכנית זו זכתה לתמיכת נציגי המדינות הגדולות כ[[וירג'יניה]], [[מסצ'וסטס]] ו[[פנסילבניה]], מפני שקראה לייצוג על בסיס גודל האוכלוסייה. המדינות הקטנות העדיפו את "תוכנית ניו ג'רזי", לפיה יהיה הקונגרס בן בית אחד ובו נציגות שווה לכל מדינה. לבסוף הגיעו הצדדים ל"פשרת קונטיקט" או "הפשרה הגדולה", לפיה אחד מבתי הקונגרס, הוא בית הנבחרים, יספק את הדרישה לייצוג על בסיס יחסי לאוכלוסייה, ואילו הבית השני, הוא הסנאט, יספק ייצוג שווה לכל מדינה. בשנת [[1788]] אושרה [[חוקת ארצות הברית]] על ידי הרוב הדרוש (תשע מתוך 13 המדינות), אך יישומה נדחה ל-[[4 במרץ]] [[1789]]. בית הנבחרים התכנס לראשונה ב-[[1 באפריל]] [[1789]]. במהלך המחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] היה בית הנבחרים לרוב בסכסוך מתמיד עם הסנאט על נושאים רבים, לרבות ה[[עבדות]]. אוכלוסי מדינות הצפון היו רבים בהרבה מאוכלוסי מדינות הדרום, ולכן שלט הצפון בבית הנבחרים. עם זאת, הצפון לא זכה לרוב בסנאט, בו היה הייצוג על פי מספר המדינות. דוגמה לעימות מסוג זה הייתה "[[הצעת וילמוט]]" (Wilmot Proviso), אשר נתקבלה על ידי בית הנבחרים שוב ושוב ואשר אסרה על העבדות בשטח שסופח לארצות הברית לאחר [[מלחמת ארצות הברית מקסיקו]]. הסנאט בלם חקיקה זו מספר פעמים.{{פוליטיקה של ארצות הברית}}

[[המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית]] שלטה בבית במהלך רוב תקופת כהונתו של [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]]. במהלך העשור שלאחר מכן התחלף הרוב מעת לעת, אך לאחר שהדמוקרטים זכו ברוב בשנת [[1954]] הם החזיקו בו במשך ארבעים השנים הבאות.{{פוליטיקה של ארצות הברית}}