דמטריוס פוליורקטס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([0-9])-\{\{כ\}\}([0-9]) +\1–\2) |
Ory Amitay (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים |
||
שורה 175:
המרירות של הסיעה הדמוקרטית באתונה שנשמרה על אש קטנה כל השנים, רתחה לבסוף. לשמע ההתפתחויות במוקדון קמה הסיעה האנטי-מקדונית והמרידה את העיר. אף על פי שחיל מצב מקדוני שלט על העיר האתונאים הסירו את פקידיו הרשמיים של דמטריוס ממשרתם, ביטלו את הכיבודים האלוהיים לכבודו ובחרו לעצמם [[ארכונים]] כמסורתם. הם צרו על המוצב שם ישב חיל המצב המקדוני, הסתערו והשתלטו עליו. בהתקפה זו נהרג הגיבור [[לאוקריטוס]] שהיה הראשון לעבור את החומות אל תוך המוצב.
דמטריוס הצליח בהדרגה לכנס צבא ואניות והופיע לפתע באתונה עם צבא גדול בהרבה ממה שציפו לו האתונאים. בבהלה הזעיקו את פירוס ותלמי בעוד דמטריוס צר על אתונה פעם שנייה. הפילוסוף [[קראטס מאתונה|קראטס]] נשלח על ידי האתונאים לדון עם דמטריוס על הסכם. נוכח צבאו ההולך ומתקרב של פירוס, וכן הצי התלמי, הסכים דמטריוס להסכם שלום בשנת 287 לפנה"ס.{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 128-129.}} הוא ידע שהוא מבודד מבחינה מדינית ומוגבל באמצעיו הכספיים והצבאיים. הוא השאיר את בנו אנטיגונוס גונאטס בראש צבא של אחד עשר אלף שכירים למשול על הערים שנותרו בידיהם ביוון, ובאותה שנה התחיל בסדרה של פלישות אל תוך שטחיו של ליסימכוס. ערים נוספות ביוון הצטרפו אליו מרצון או מאונס. בעימותים עם צבא בנו של ליסימכוס [[אגתוקלס]] נכבשה [[סרדיס]]. העיר מילטוס פתחה את שעריה בפניו, אך מעטות הערים שנהגו כך.
לבסוף בשנת 286 לפנה"ס אירגן ליסימכוס צבא גדול נגד דמטריוס ויצא לפגוש אותו בשדה הקרב. כאן ביצע דמטריוס טעות חמורה ובמקום להישאר סמוך לחוף ולציו האדיר, בחר להיכנס אל תוך השטח בעוד אגתוקלס סוגר עליו מאחור. דמטריוס הצליח אמנם להתחמק ממגע אך צבאו של ליסימכוס חתך אל תוך קווי האספקה והתקשורת שלו. חייליו של דמטריוס פיקפקו במרדף השווא והחלו עורקים בגלוי. רעב ומחלות פשטו במחנהו וחייליו חשדו בו שכוונתו האמיתית היא לצאת למזרח.
| |||