פלגות הלילה המיוחדות – הבדלי גרסאות

וינגייט גיבש עבור הפל"מ תורת לחימה ייחודית, אשר נבדלה במספר היבטים מזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי בן הזמן. בניגוד לתפיסה שרווחה אז, גרס וינגייט כי חיילים סדירים יכולים לפעול בלילה ובכוחות קטנים מאוד. כן טען וינגייט, כי כוח צבאי מסוגל להגיע ל[[עליונותלעליונות מודיעינית]] על פני הכנופיות, באמצעות ניצול מקורות המודיעין של היישוב היהודי מצד אחד, ושמירה קנאית על חשאיות מצד שני.

* אין להסתפק במארבים נייחים ויש לארגן מארבים ניידים.

* יש לבוא במגע עם האויב בקרב.

* יש לנוע במשמרות קטנות בלילות ולהנחית מהלומות פתע על האויב.

* יש לנקוט בתכסיסי הטעיה.

* חובה להכיר את שטח הפעולה לפני הפעולה ולהשיג חומר מודיעיני על האויב.

* יש ליזום פעולות ולא לחכות להיתקלות באויב.

* יש לשמור על חשאיות.

פלגות הלילה המיוחדות הורכבה מיחידת מפקדה ומשלוש יחידות משנה ("מחלקות"). מפקדת היחידה כללה את וינגייט עצמו, קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית ([[יצחק שדה]], [[אפרים דקל]] ואחריו [[נח סונין]]) ועשרה נוטרים שטיפלו בענייני המנהלה. כל אחת משלוש המחלקות הורכבה מכיתת חיילים בריטיים ומכיתת נוטרים, כשלושים איש בסך הכול. על המחלקות פיקודפיקדו קצינים בריטיים, כשלהם כפופים סמלים או רבי-טוראים בריטיים וכן מפקדי כיתות מטעם ההגנה. במהלך פעילות חריגה, גייס וינגייט נוטרים נוספים, שפעלו במסגרת המשמרות[[המשמר הנעיםהנע]] ([[מ"ן]]) והיישובים בסביבה. בסך הכל, עמדו לרשות היחידה בין תשעים ל-120 לוחמים. מפקד המחלקה שמוקמה בעיןב[[עין חרוד]], [[האמפרי אדגר ניקולסון ברידן]], היה גם סגנו של וינגייט וממלא מקומו.

הפל"מ הוכפפה ישירות למפקד ה[[בריגדה]] ה-16, שהייתה אחראית על צפון הארץ. מפקד הבריגדה, הבריגדה [[ג'ון פולרטון אווטס]], תמך ביוזמתו של וינגייט וסייע ליחידה בהקצאת כוח אדם ואמצעים.

מטרת הפל"מ הוגדרה כ"חיסול הטרור בצפון ארץ ישראל". בתחילה מוקמו המחלקות בעין חרוד, בחניתהב[[חניתה]] ובאיילתוב[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]], אך לאחר כשבועיים כונסה היחידה כולה בקיבוצים במזרח [[עמק יזרעאל]]. המשימה העיקרית שהוטלה על הפל"מ הייתה אבטחת [[צינור הנפט כירכוכ-חיפה]], אשר היה יעד לחבלות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות. עיקר מבצעי היחידה כללו סיורים ליליים, לאורך תוואי שהוגדר מראש, במטרה להפתיע את הכנופיות בדרכן לפעילות. כמו כן, ביצעה היחידה מבצעי חיפוש בכפרים, שנחשדו בסיוע לכנופיות. במספר מקרים, ערכה היחידה פשיטות מתוכננות מראש על אתרים שזוהו מראש כבסיסים של הכנופיות, או כמקומות מפגש.

וינגייט עזב את היחידה בתחילת אוקטובר 1938, עם צאתו לחופשת מולדת באנגליה. סגנו ביחידה, ברידן, פיקד עליה עד לתחילת ינואר 1939, כאשר גדודו עזב את ארץ ישראל. במקביל, החל להסתמן שינוי לרעה ביחס [[המנדט הבריטי|שלטונות המנדט]] ליישוב היהודי בארץ ישראל, בכלל ולפלגות הלילה המיוחדות בכלל זהבפרט. מפקדה של הדיוויזייה השמינית, [[ברנרד לו מונטגומרי]], התנגד לשיתופם של לוחמים יהודים במבצעים התקפיים, והמרכיב הבריטי ביחידה עזב אותה. על הנוטרים, אשר המשיכו לפעול תחת השם "פלגות הלילה המיוחדות", הוטלו משימות חיל מצב ואבטחה. מצב זה נמשך עד ליולי 1939, אז פורקה היחידה רשמית.

פלגות הלילה המיוחדות מהווה את המקרה הראשון בארץ ישראל, מאז [[הגדודים העבריים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]], שיהודים נטלו חלק בפעילות התקפית במסגרת יחידה צבאית מאורגנת. בשל היותה כה חריגה, זכתה לתמיכתם של בכירי היישוב בעת ההיא, ובראשם [[משה שרת]]. רבים מהלוחמים בפל"מ השתלבו בהמשך ביחידות הפלמה[[פלמ"ח]] ואחר כך בצהב[[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] וחלקם הגיע לדרגות בכירות. בין לוחמי הפל"מ הבולטים ניתן למנות את [[אברהם יפה]], [[שמעון אבידן]], י[[ישראל כרמי|שראל כרמי]], [[צבי ברנר]], [[יוסי הראל|יוסף הראל]]{{הערה|1=יורם קניוק, '''אקסודוס - אודיסיאה של מפקד''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], [[1999]], עמוד 46, "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך [[לבנון]], הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות.".}}, [[נחמן בצר]], [[אבינועם סלוצקי]], [[חיים לבקוב]]. פרט ללוחמים ששירתו ביחידה עצמה, היו אנשים רבים שפעלו יחד עם וינגייט או תחת פיקודו, במסגרת מבצעי הפל"מ. הבולטים שבהם היו [[יצחק שדה]], [[יעקב דורי]], [[יגאל אלון]], [[משה דיין]], [[פנחס קופל]], [[יגאל פרסמן]], [[גרשון ריטוב]] ו[[חיים שטורמן]].

תורת הלחימה שהנחיל וינגייט, והניסיון שרכשו פקודיו בלוחמת [[חיל רגלים]] ו[[כוחות מיוחדים]] שימשו את ארגון "[[ההגנה]]" שנות פעילותו שמאז ואילך, ואת צה"ל לאחר מכן.