חמשת מיני דגן – הבדלי גרסאות

'''חמשת מיני דגן''' הם חמישה סוגים של [[דגנים|דגן]], שלהם נקבעו דינים מיוחדים ב[[הלכה]] היהודית. ואלו הם: [[חיטה]], [[שעורה]], [[שיבולת שועל]], [[כוסמין]] ו[[שיפון (דגן)|שיפון]].

==מאפיינים==

חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים [[לחם]] שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן קיים בנוסף ל[[עמילן]], גם [[חלבון]] ה[[גלוטן]], האחראי לתופעת החימוץ הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם לגידולי שדה ו[[קטניות]] אחרים. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר ה[[קציר (חקלאות)|קצירה]], והוא האיסוף לערימה (=דיגון).

 

==חמשת מיני דגן בתנ"ך==

חמשת מיני דגן מיוצגים ב[[שבעת המינים]] באמצעות החיטה (כוסמין ושיפון) והשעורה (שיבולת שועל):

{{ציטוט|תוכן="ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"|מקור={{תנ"ך|דברים|ח|ח}}}}

 

== דינים מיוחדים לחמשת מיני דגן==

הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים ב[[מסכת חלה]]. דינים אלו כוללים:

* על [[לחם]] הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה [[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ולאחריה [[ברכת המזון]], ואם נאכל בשיעור של פחות מכזית (27 גרם) אין לברך ברכה אחרונה.

 

==זיהויים==

השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לעניין איסור [[כלאיים]]. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לעניין זה.