פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
קישורים פנימיים
'''קבורת הלב בנפרד מן הגוף''' היא [[מנהג]] שנהגו בו באשר לאנשים מפורסמים (לרוב מלכים) [[מוות|שהלכו לעולמם]], הקשור, כפי הנראה, לפולחן שרידי ה[[קדוששרידי נוצרי|קדושים|שרידי הקדושים]] ב[[הנצרות הקתולית|כנסייה הקתולית]] ב[[ימי הביניים]]. בתקופה זו (ובימי הקדם) ייחסו ל[[לב האדם|לב]] תכונות כמרכז הרגש, והאומץ. ביטויים כגון "אמיץ לב" או "רחום לב" נותרו מאז. [[קבורה|קבורת]] הלב בנפרד מהגוף באה לפזר מבחינה סמלית את התכונות החיוביות המיוחסות לקבורתו של אדם חיובי, ולהעביר חלק מהן למקום נוסף, במקום שתהיינה מרוכזות במקום אחד. באופן זה התכונות החיוביות – אומץ, יושר, רחמים, ונדיבות, מצויות הן בקברו של הגוף והן במקום בו טמון הלב.
 
סוג נוסף של קבורת הלב בנפרד מן הגוף הוא עקב נסיבות מורבידיות שונות, כגון מקרהו של [[לואי ה-17]] שיידון להלן, בו הושלך הילד אל קבר עניים משותף וללא שם, אך לבו נלקח על ידי רופא מלוכני, ונשמר במשך מאתיים שנה.