ויקיפדיה

מושבת הכף ההולנדית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 63:
בתחילה, [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]], אשר היוותה את הכוח ההגמוני במושבה, נהגה להגביל את תחומי ההתיישבות האירופית בדרום אפריקה. הגבלה זו יצרה חיכוכים מתמשכים בין שלטונות החברה למתיישבים, אשר רבים מהם רצו לקנות לעצמם קרקעות משלהם, מחוץ לקייפטאון. איסור זה היה בתוקף עד לשנת [[1679]], אז [[סימון ואן דר סטל]] מונה למפקד המושבה. דר סטל, אשר עתיד להפוך לאחד ממפקדי המושבה החשובים בתולדותיה, היה למעשה מפקד המושבה הראשון אשר דגל בנקיטת פעולות אקטיביות למען הרחבתה. עם כניסתו לתפקיד ביטל את האיסור על הקמת כפרים חדשים מחוץ לקייפטאון, וכבר באותה השנה הניחו המתיישבים האירופים את אבן הפינה של העיירה [[סטלנבוש]], שהייתה נקודת ההתיישבות האירופית החשובה הראשונה בדרום אפריקה שהוקמה מחוץ לסביבתה הקרובה של קייפטאון. עם זאת, גם סטלנבוש הייתה סמוכה יחסית, והיא מוקמה כ-45 קילומטרים בלבד מזרחה מקייפטאון, כאשר בין שני היישובים משתרך מרחק של יום רכיבה אחד. בנוסף, הגם שהחל מכהונתו של דר סטל כמפקד המושבה הותר להקים כפרים חדשים, עדיין נשארו בתוקף הגבלות שונות באשר למרחבים בהם היה מותר לעשות זאת.{{הערה|שם=Encyclopædia Britannica, Volume 5. p. 237-238.}}
 
בעוד בראשית ההתיישבות בכף, המתיישבים על פי רוב הגיעו מהמעמדות הנמוכים של החברה ההולנדית, עם הזמן החלו להגיע קבוצות נוספות למושבה, אשר גיוונו במידה מסוימת את אופייה. על רקע החורבן הרב שהשאירה [[מלחמת שלושים השנים]] על אדמת [[אירופה]], הגיעו למושבה כמה עשרות רווקים גרמנים שמשפחותיהם וקרוביהם מצאו במלחמה את מותם. אוכלוסייה חשובה נוספת שפקדה את המושבה היו ה[[הוגנוטים]] הצרפתים ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]], אשר נמלטו מרדיפות דתיות בצרפת הקתולית תחת [[לואי הארבעה עשר]] ומצאו מקלט במושבת הכף בשנת [[1688]], כעשור לאחר מינויו של סימון ואן דר סטל למפקד המושבה. בשנה זו ובזו שלאחר מכן הגיעו למושבה כ-180 הוגנוטים מ[[צרפת]] וכ-18 מ[[ולוניה|וולוניה]]. להוגנוטים הייתה תרומה מכרעת להתפתחותה של המושבה, מאחר שהגירתם אליה הייתה הפעם הראשונה בה הגיעה למושבה כמות גדולה של משפחות, לרבות נשים. הגעתםהגעתן של נשים למושבה שיפרה את מצבה הדמוגרפי, ועל ידי כך לראשונה החל להירשם במושבה גידול אוכלוסין ממשי כתוצאה מילודה.{{הערה|1=Crais, Clifton C. (1992). [https://books.google.co.za/books?hl=en&lr=&id=n-u14k7DV7kC&oi=fnd&pg=PR10&dq=migration+%22eastern+cape%22&ots=TYEIS1txKS&sig=vQpMJUBzX58HtlfrsegFHmN1gjs&redir_esc=y#v=onepage&q=migration%20%22eastern%20cape%22&f=false "White Supremacy and Black Resistance in Pre-Industrial South Africa"]. ''The Making of the Colonial Order in the Eastern Cape, 1770-865'',. Cambridge University Press. Retrieved 3 April 2013.}} צעד חשוב נוסף של דר סטל, היה הנחת היסודות לתעשיית היין של המושבה, אשר התבררה כאפקטיבית במיוחד ולימים תהפוך לרכיב משמעותי בכלכלה המקומית.{{הערה|שם=Smith, Adam (1776)|Smith, Adam (1776), Wealth of Nations, Penn State Electronic Classics edition, republished 2005, p.516}}
 
בשנת [[1699]], כעשרים שנים לאחר תחילת כהונתו כמפקד המושבה וכמושלה, פרש סימון ואן דר סטל מתפקידו. במקומו מונה לתפקיד בנו הבכור, וילם אדריאן ואן דר סטל. דר סטל הבן המשיך את אביו במלאכת הרחבת המושבה, ובשנת [[1705]] היו בה כבר 258 חוות חקלאיות עצמאיות. דר סטל הבן כיהן בתפקיד כשש שנים, עד לשנת [[1707]]. בשני העשורים הבאים המשיך הגידול האיטי במספר יושבי המושבה, ובשנת [[1731]] היו בה כבר כ-435 חוות חקלאיות. רבים מבני המושבה חיו בעוני ובדלות, ולנוכח זאת באותה התקופה התרחבו הפערים הכלכליים בה. כך למשל 7% מאוכלוסיית המתיישבים החזיקההחזיקו בכמחצית מהרכוש הפרטי בשנת 1731. למרות הגעתם של אירופאים לא-הולנדים למושבה, ראשי המושבה הנהיגו מדיניות של [[הטמעה תרבותית|הטמעה תרבותית ולשונית]], וכך המהגרים נקלטו בחברה דוברת ההולנדית שהתפתחה במקום. בפרט השפיעה בנושא זה מדיניותה של [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]], אשר חייבה את נתיני המושבות שלה החל משנת [[1701]] לקבל חינוך יסודי באופן בלעדי בשפה ההולנדית.{{הערה|שם=Smith, Adam (1776)}}{{הערה|שם=יהונתן אלשך}}
 
בכל ימי המושבה, היא הסתמכה על שני עמודי תווך כלכליים: [[חקלאות]] ושירותי [[ספנות]]. בשנים הראשונות להקמת מושבת הכף, המושבה הייתה הלכה למעשה העיירה [[קייפטאון]] בלבד. באותו הזמן התשתית הכלכלית שלה התבססה בעיקר על מיקומה הגאוגרפי. עד לחניכת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]], נתיב השיט הרציף היחיד שקישר בין [[אירופה]] ל[[דרום אסיה]] ו[[מזרח אסיה|מזרחה]] כלל הקפה כמעט מלאה של יבשת [[אפריקה]]. לפיכך, הקצה הדרומי של אפריקה הפך למקום אידאלי למנוחה בעבור ספינות ששטו ל[[המזרח הרחוק|מזרח]] וממנו. אי לכך, ספינות ביקשו לעגון בקייפטאון על מנת להשלים ציוד חסר ולהעמיס אספקה ומזון להמשך הדרך, וכן על מנת לקבל בעיירה אפשרות נוחה ללינה ומנוחה על היבשה כמו גם קבלת טיפול רפואי ל[[מלח (מקצוע)|מלחים]] החולים. לקיום המושבה תרמה העלייה בהיקף הסחר בין אירופה לאסיה במהלך [[המאה ה-17]], אשר הזרימה כסף רב למושבה, וסייעה לקייפטאון לגדול ולקלוט מהגרים נוספים מאירופה. עד לשלהי [[המאה ה-18]], התגאתה מושבת הכף בהיותה הקולוניה האירופאית המפותחת ביותר מחוץ ליבשת אמריקה.{{הערה|Smith, Adam (1776), Wealth of Nations, Penn State Electronic Classics edition, republished 2005, p. 516}} לצורך תחזוק הצבא ההולנדי בקייפטאון וכן על מנת לספק מזון לספינות שעגנו בעיירה, במהלך השנים הבאות הוקמו בסביבתה של קייפטאון עוד ועוד משקים חקלאיים. כשתנאי [[אקלים ים-תיכוני|האקלים הים-תיכוני]] השוררים במקום תומכים בכך, משקים אלו ייצרו שלל מוצרי מזון, ובפרט [[פירות]], [[ירקות]], [[חיטה]] ו[[יין|יינות]].{{הערה|שם=יהונתן אלשך}}
 
מרכזה הכלכלי של המושבה לכל אורך קיומה נשאר בקייפטאון, והקמה של נקודות יישוב חדשות מחוץ למושבה בשלהי [[המאה ה-17]] ובמהלך [[המאה ה-18]] לא שינתה עובדה זו. באותן השנים התגוררו בקייפטאון כמה אלפי תושבים, אשר הגיעו לקראת סוף המאה ה-17 לכעשרת אלפים. את החיים הכלכליים של המושבה ניהלה ביד רמה [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] מבסיסה שב[[אמסטרדם]]. החברה החזיקה ב[[מונופול]] על הנעשה במושבה, אותו החליטה מדי פעם להגביל בתחומים שונים. לכל אורך ימי המושבה החברה החזיקה במונופול על [[ייצוא]] הסחורות ממנה, ונאסר על המתיישבים לייצא סחורות באופן עצמאי. ההשלכה העיקרית של מדיניות זו הייתה הצורך של המתיישבים לשלם [[מס|מסים]] ו[[עמלה|עמלות]] גבוהים לחברה, אם היה ברצונם לייצא את מרכולתם. בנוסף לעניין הייצוא, תושבי המושבה נאלצו לשםלשלם מסים גבוהים נוספים, אשר נועדו לכסות את הוצאות התפעול הגבוהות של המושבה. בניגוד לתחום הייצוא אשר נשלט באופן מוחלט על ידי חברת הודו המזרחית, תחום הייצור נהנה דווקא מחופש יחסי. בניגוד לרוב מקביליהם באירופה באותה התקופה, בדרך כלל החזיקו המתיישבים בבעלות עצמאית על האדמה אותה עיבדו.{{הערה|שם=Encyclopædia Britannica, Volume 5. p. 237-238.|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Cape Colony#237|"Cape Colony"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 237-238.}}
 
לרוב, המתיישבים האירופאים נמנעו מעיסוק ישיר בעבודת הכפיים החקלאית, ולצורך קיום משקיהם נעזרו בעבדים. לפיכך, ה[[עבדות]] הייתה אחד מהעוגנים הכלכליים החשובים ביותר של המושבה. משלוח ראשון של כמאתיים עבדים ראשונים הגיע למושבה בשנת [[1658]], כשש שנים לאחר שנוסדה. עבדים אלו יובאו על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית בעיקר מ[[מרכז אפריקה]] ו[[דרום מזרח אסיה]]. בכמאה וחמישים שנות קיומה של המושבה יובאו אליה למעלה מ-65,000 עבדים.{{הערה|Penn, Nigel (1989). ''The Angry Divide-Labour, land and livestock in the Western Cape during the 18th century: The Khoisan and the colonists''. Cape Town: David Philip. p. 2. ISBN 0-86486-116-8.}}{{הערה|שם=יהונתן אלשך}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מושבת_הכף_ההולנדית"