ספטמבר השחור – הבדלי גרסאות

[[ממלכת ירדן]] הייתה בסוף [[שנות השישים]] ובתחילת [[שנות השבעים]] בית לארגוני טרור פלסטינים שפעלו בגלוי משטחה במסגרת [[אש"ף]], בראשות [[יאסר ערפאת]]. מכיוון ש[[השושלת ההאשמית]], שבראשה עמד באותה עת [[חוסיין מלך ירדן]] מייצגת רק כ-20% מאוכלוסיית ירדן, בעוד רבים מן האחרים הינם פלסטינים, הפכו הארגונים הפלסטינים לאיום של ממש על יציבות המשטר. אנשי [[פת"ח]] חמושים שלטו למעשה בריכוזי הפלסטינים בירדן. הם הסתובבו בערי ירדן, הציבו מחסומי דרכים, גבו מיסים, כוננו בתי דין מהפכניים ששפטו פלסטינים ותקפו את יחידות הצבא והמשטרה.

 

 

המלך חוסיין ניסה לראשונה לבסס מחדש את שלטונו בנובמבר [[1968]]. הוא הגיע להסכם בן שבעה סעיפים עם הארגונים הפלסטינים, שניסה להגביל את פעילותם של אנשי אש"ף ולכפוף אותם לחוקי המדינה, אך הסכם זה הופר עד מהרה על ידי הארגונים הפלסטינים, שביקשו לערער את שלטונו ולבצע הפיכה בכוח הזרוע. כוחם הצבאי מנה באותה תקופה כ-15,000 אנשים חמושים, לעומת 55,000 אנשי [[צבא ירדן]].

בעקבות מצבם הקשה של הארגונים הפלסטינים חצו כוחות [[שריון]] [[סוריה|סורים]] את הגבול הסורי-ירדני בתאריך [[18 בספטמבר]]. יומיים לאחר מכן הכוח הסורי מנה בין 250 ל-300 [[טנק]]ים שאיימו על השלטון הירדני. המלך חוסיין, שחשש כי הסיוע הסורי עשוי להטות את הכף בלחימה לצד הארגונים הפלסטינים, פנה בבהילות ל[[ארצות הברית]] ול[[אנגליה]] בבקשת סיוע או התערבות בינלאומית. ארצות הברית נענתה בחיוב לבקשה, אך כיוון ששינוע כוחות צבא אמריקאים היה עתיד להיות תהליך ממושך אשר עלול להסתיים מאוחר מדי, פנתה ארצות הברית לידידתה באזור, [[ישראל]], וביקשה את התערבותה המהירה, תוך הבטחת ערבויות שארצות הברית תעמוד לימינה אם הסכסוך יסלים ו[[ברית המועצות]] תתערב אף היא בנעשה באזור.

 

 

בסופו של דבר, התערבותה של [[סוריה]] לטובת הפלסטינים לא הביאה לשיפור במצבם. הכוחות הסורים שפלשו לאזור אירביד נהדפו בחזרה, והארגונים הפלסטינים הוכו מכה ניצחת על ידי צבא ירדן. שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית הביא למפנה ביחסים ובשיתוף הפעולה ההדדי בין הצדדים. רבים מן הפלסטינים העדיפו להסגיר עצמם ל[[ישראל]] ולהסתכן במאסר, על פני היחס הצפוי להם מצבא ירדן. בסיומו של החודש הקרבות דעכו, בין היתר בעקבות מותו של נשיא מצרים [[גמאל עבד אל נאצר]] ביום [[28 בספטמבר]], אשר נחשב בידי רבים מאנשי הארגונים לתומך מובהק שלהם כנגד השלטון הירדני, אולם רק באמצע [[יולי]] [[1971]] הקרבות הסתיימו סופית לאחר הקרב על [[עג'לון]], מעוזם האחרון של הארגונים הפלסטינים, שהסתיים בתבוסתם המוחצת של הארגונים, ובמאסר רבים מבכיריהם{{הערה|מוסטפא כבהא, '''הפלסטינים - עם בפזורתו''', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 238-239}}.