אילאיל צין – הבדלי גרסאות

זוכת פרס "אות השוויון" לאנשים עם מוגבלות פורצי דרך בהשתלבות 2006, מטעם [[נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות]] במשרד המשפטים<ref>{{קישור כללי|הכותב=מירי חסון|כתובת=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3336397,00.html|כותרת=היום הבינלאומי למוגבלים: אין סיבה למסיבה|אתר=Ynet|תאריך=5.12.2006}}</ref><ref name=":0">{{קישור כללי|הכותב=ד"ר אילן טל|כתובת=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4370627,00.html|כותרת=מה גורם לאשפוז בכפייה. סיפורה של אילאיל|אתר=Ynet|תאריך=28.4.2013}}</ref>. 

 

== ביוגרפיה ==

 

צין למדה בחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי העברי בחיפה, הצטיינה בלימודיה והייתה פעילה חברתית. בגיל 15 ברחה מבית הוריה ועברה להתגורר עם אחיה הגדול ממנה ב-19 שנה. בתמיכתו של אחיה ובלווי של [[עובד סוציאלי לחוק הנוער|עובדת סוציאלית לחוק הנוער]] מה[[מחלקה לשירותים חברתיים]], עברה ללמוד בפנימייה הרב תחומית למצוינות ע"ש שטיינברג בכפר סבא, וסיימה את לימודי התיכון בהצטיינות.

=== '''אקדמיה''' ===

=== '''המחלה''' ===

במהלך לימודי התואר הראשון החלו להופיע סימפטומים ראשונים של המחלה. בגיל 23, לאחר סיום לימודיה, ובעקבות [[ניסיון אובדני]], [[אשפוז בכפייה|אושפזה בכפיה]] לראשונה ב[[מחלקה סגורה]] בבית חולים פסיכיאטרי<ref name=":0" /><ref name=":2">{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=13mrjGqilfg|כותרת=חולת נפש - הסטיגמה והשלכותיה: סיפור אישי|אתר=Youtube|תאריך=22.4.2010}}</ref> ואובחנה כמתמודדת עם מחלה פסיכיאטרית מסוג [[פוסט טראומה]]. עם השנים, האבחנה השתנתה להפרעה סכיזואפקטיבית. החל מ-1998 ובמשך שנה וחצי, כמעט ברצף, הייתה מאושפזת באשפוז יום בבית החולים הפסיכיאטרי, וכשמצבה החמיר, אחת לחודשיים-שלושה, באשפוז מלא<ref name=":13" />. במהלך שבע השנים הבאות, עד גיל 30, התאשפזה אחת לכמה חודשים ועברה למעלה מ-40 [[אשפוז פסיכיאטרי|אשפוזים פסיכיאטריים]]<ref name=":1" />.

מ-2005 ועד היום עובדת כמרכזת 'קורס הכשרה לנותני שרות בעלי ידע מניסיון' (נקרא בעבר 'מתמודדים כנותני שירות') בקריה האקדמית אונו, בית הספר הארצי לשיקום, שילוב והחלמה בבריאות הנפש<ref name=":13">{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://web2.ono.ac.il/pdf_2/YedionHealth.pdf|כותרת=בית הספר הארצי לשיקום, שילוב והחלמה בבריאות הנפש- קורס הכשרה לנותני שירות בעלי ידע מניסיון|אתר=|תאריך=}}</ref>. הרעיון העומד בבסיס התכנית הוא שילוב תעסוקתי של צרכני שירות בריאות הנפש כחלק מן המערך השיקומי, בהיותם בעלי מומחיות ייחודית ובעלי יכולת לתרומה חשובה לתהליכי השיקום וההחלמה של מתמודדים אחרים<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ורד מרזר-ספיר, ברק הר-לב וסיגל מאונטר|שם=תכנית צרכים נותני שירות- חזון ישן הופך למציאות חדשה|כתב עת=כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק|כרך=18(3)|שנת הוצאה=2009}}</ref>.

 

 

בין השנים 2008 ל-2012 שמשה בתפקיד מנהלת ארצית תחום חברה ופנאי ב[[עמותת אנוש]]. העמותה מפעילה מעל 70 מרכזים חברתיים ברחבי הארץ בהם מתקיימות פעילויות העשרה ופנאי ותהליכים קבוצתיים ופרטניים, לקידום רווחתם האישית של מתמודדי נפש<ref name=":0" /><ref>{{קישור כללי|הכותב=לימור גל|כתובת=http://www.haaretz.co.il/misc/1.1166308|כותרת=מה קורה כשהפסיכולוג בעצמו סובל ממחלת נפש?|אתר=הארץ|תאריך=11.3.2011}}</ref>.

 

 

 

=== '''זוגיות ואימהות''' ===

 

=== '''סטיגמה והדרה חברתית''' ===

 

מגוון הדוגמאות להדרה החברתית עליהן מדברת, שאובות מחיי היומיום של מתמודדים ומחוויותיה האישיות של צין בעבר ובהווה. לדבריה, ההדרה החברתית באה לעיתים לידי ביטוי בחשש מיצירת קשרים חברתיים עם מתמודדים בשל אמונה כי מדובר באנשים לא אמינים ואף מסוכנים ואלימים. היא מצביעה למשל על רתיעה של אנשים ממגורים בקרבת הוסטל למתמודדים<ref name=":7" /> ועל קושי של מתמודדי נפש להשתלב במקומות עבודה בשל סירוב מעסיקים לקבלם, ומפאת חוסר הכרה ביכולותיהם ותרומתם למקום העבודה<ref name=":3" /><ref>{{קישור כללי|הכותב=חיים ביאור|כתובת=http://www.themarker.com/career/1.605302|כותרת=מעסיקים בעלי מוגבלויות- ומרוויחים עובדים מסורים עם מוטיווציה גבוהה|אתר=TheMarker|תאריך=10.3.2011}}</ref>. לצד כל אלו, היכולת למצוא זוגיות נפגעת, שכן רבים נרתעים מקשר זוגי עם אדם המוגדר כחולה במחלה פסיכיאטרית<ref name=":5" />.

 

=== '''סוגיית החשיפה של המחלה הפסיכיאטרית''' ===

 

צין מתארת את חווייתה האישית בהוסטל בו עבדה, כאשר החליטה להיחשף כמתמודדת בפני המנהלת ומדריכה נוספת. שלא בהסכמתה, המידע הועבר לשאר חברי הצוות. בעקבות החשיפה זכתה מצדם ליחס קשה, אשר הוביל את צין להחלטה לעזוב את מקום העבודה. מניסיון העבר, מאמינה צין, כי על חשיפה משלמים מחיר. הזכות לבחור האם להיחשף היא בידי העובד-המתמודד בלבד, ולמנהל אסור להחליט במקומו. יתרה מכך, הדיון בסוגיית החשיפה יעשה רק במידה ואותו עובד ביקש זאת. ראוי כי הדיון יערך מתוך כבוד ללבטים, לקושי הכרוך בכך ולמחירים שעלול לשלם העובד. אם החליט העובד לחשוף את עצמו, על המנהל לדאוג שתהיה לו אוזן קשבת ומבינה ושיהיה לו עם מי להיוועץ ולחלוק בקשיים. גם [[צביאל רופא]], מתמודד ופעיל חברתי, מציע לעובד-המתמודד שבחר בחשיפה, לעשות זאת תוך קבלת לווי ותמיכה<ref>{{קישור כללי|הכותב=חיים ביאור|כתובת=http://www.themarker.com/career/1.2497618|כותרת=רק 20% מפגועי הנפש מועסקים: "לא חושש מכך שיעבדו עם סכינים. הסטריאוטיפ יותר מסוכן"|אתר=TheMarker|תאריך=27.11.2014}}</ref>. בהתאם לכך, בחירתו של עובד שלא להיחשף, לגיטימית בעיני צין, ועל המעסיק לכבדה.

 

=== '''אשפוזים פסיכיאטריים''' ===

* '''חוקים ונהלים'''- במהלך האשפוז נכפים כללים וחוקים שאינם תמיד הכרחיים בעיני צין לטיפול במצבו הנפשי של האדם החולה. דוגמא לכך היא שתיית קפה ועישון בהגבלות חמורות מאוד. כמאושפזת לשעבר, צין אינה רואה הגיון בכללים אלו, ואף טוענת כי הם מקשים מאוד על המאושפזים, ועלולים להגביר את תחושת חוסר השקט בקרבם.

 

* '''קשר עם הרופאים'''- מניסיונה, הקשר עם הרופא הפסיכיאטר במהלך תקופת האשפוז מצומצם מאוד ואת המידע עליה קבל בעיקר מצד גורמים מתווכים. דווקא במקום שבו הטיפול באדם החולה נסמך במידה רבה על תיאוריו שלו את תחושותיו ועולמו, יש מקום, לדעתה, לפגוש את האדם המאושפז באופן אישי פעמים רבות יותר.

 

 

* '''מתן הסבר על תופעות לוואי של תרופות'''- כמי שמגלה מעורבות ואחריות בנטילת הטיפול התרופתי, בעת קבלת תרופה חדשה, בקשה צין מהצוות המטפל לקרוא את העלון המצורף לתרופה. לדבריה, בקשתה נענתה בסירוב. צין מאמינה כי אם היתה יודעת מהן תופעות הלוואי האפשריות, היה לה קל יותר להתמודד איתן, אך כאשר לא ידעה שתופעות מסוימות הן תופעות לוואי, תחושתה הקשה רק התגברה. וכפי שמתארת: "תחושה איומה, שגופי יוצא משליטתי ואין לי מושג למה או איך באפשרותי להקל על עצמי".

 

 

* '''קשירות'''- הגבלה פיזית של מטופל על ידי קשירתו, נתפסת בעיני צין כצורת ענישה נוספת. לדבריה, מדובר באחת החוויות המשפילות ביותר שעברה מעודה. בכתבה אליה התראיינה, תיארה את התחושה מהקשירה הראשונה שלה: "קשורה בידיי וברגליי ברצועות צרות בצורת איקס. הרגשתי כמו חיה המובלת לטבח. למען האמת, אפילו חיות לא מובילים כך". צין הוסיפה שמכיוון שלא מתירים את הקשירות בכדי לעשות צרכים, החולים עושים את הצרכים על עצמם במיטה. חוסר הפרטיות היווה קושי נוסף הנלווה לקשירה, שכן למעשה כל חולה המאושפז במחלקה היה יכול לראותה קשורה. היא לא יכלה להגיב, משום שהייתה שרויה במצב של [[קטטוניה]]. היא הוסיפה: "הרגשתי כאילו אני צועקת. אבל ברור לי שהייתי בדממה מוחלטת". צין תיארה שרצתה לצעוק על העוול, על הכאב, על חוסר הצדק ועל ההשפלה שכרוכה בקשירה. בעיניה לא הייתה הצדקה לקשור אותה, שכן לא הייתה אלימה כלפי איש<ref name=":10" />. גם כמתבוננת מהצד, צין חזתה בקשירת מטופלים במצבים שאין צורך בכך. לדוגמא, בחורה שסירבה להתקלח הוענשה בקשירה, אדם שעשה את צרכיו בפרהסיה והוענש אף הוא. צין מאמינה כי קיים פער גדול בין מעשים הדורשים ענישה לבין זכותו של צוות המחלקה לשלול את חירותו של אדם בצורה כל כך קיצונית. על אף חומרתם, במעשים אלה אין דבר המסכן באופן מיידי את החולה עצמו או את זולתו, והם אינם מצדיקים אלימות כלפי בן אנוש. צין טוענת כי גילויי יחס כזה כלפי בעלי חיים יזכו במדינת ישראל לכותרות בעיתונים ולהפגנת הארגונים לזכויות בעלי חיים.

 

=== '''זוגיות ומיניות בקרב מתמודדים''' ===

 

=== '''הבאת ילדים לעולם – דילמה של מתמודדים''' ===

 

== הערות שוליים ==