מועאויה הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מועאויה כח'ליף: הגהה |
מ הגהה |
||
שורה 5:
מועאויה, נצר לאחת המשפחות התקיפות ב[[שבט קורייש]] - [[בני אומיה]], ואף קרוב משפחתו של הח'ליף [[עות'מאן בן עפאן]], החל את דרכו לשלטון כאשר השתתף בכיבוש [[סוריה]] מ[[האימפריה הביזנטית]] בשנת [[637]] תחת פיקודו של אחיו [[יזיד אבן אבי סופיאן]]. לאחר השלמת הכיבוש מונה יזיד למושל סוריה על ידי הח'ליף [[עמר בן אל-ח'טאב]], אך כאשר נפטר יזיד ממגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]], תפס מועאויה את מקומו כמושל סוריה. בין פעולותיו כמושל סוריה מועאויה חילק את סוריה לארבע ג'ונד (נפה, אימפריום): חמץ, דמשק, אורדון (ירדן) ופלסטין, מועאויה ריכז את רוב ה[[ערבים]] בסוריה בערי החוף על מנת להגן עליהם מפני התקפת נגד של האימפריה הביזנטית. פיזור הערבים על פני שטח נרחב סייע גם במניעת שפיכות הדמים והמלחמות הבלתי פוסקות שאפיינו את ההתיישבות הערבית בעיראק בה רוכזו הערבים בערים [[כופה]] ו[[בצרה]]. בשנת [[644]], לאחר הרצחו של הח'ליף עמר בן אל-ח'טאב עלה לכס החליפות הח'ליף השלישי, עות'מאן בן עפאן. עות'מאן היה קרוב משפחתו של מועאויה ולכן עודד את התבססות שלטונו, בשנת [[645]] קיבל מועאויה את השלטון על צפון [[מסופוטמיה]] (ג'זירה) ויישב בו שבטים ערבים, שבטים אלו שרובם מזוהים כשבטי הקיס שיחקו תפקיד מכריע בגורמים שהיו מעורבים בנפילת שלטון בית אומיה.
כל תקופת כהונתו של מועאויה כמושל סוריה אופיינה בעצמאות יחסית, מסים שנגבו בתחום שליטתו לא הועברו ל[[מכה]] ו[[אל-מדינה]] וצבאו התבסס על כוחות קבע ולא על שבטים בדואים שגויסו אד הוק למערכה מסוימת כמו כוחות ערבים אחרים במזרח התיכון. עצמאות זו, יחד עם כישרונו הדיפלומטי המוכח של
בשנת [[656]] נרצח עות'מאן ותחתיו עלה הח'ליף [[עלי אבן אבי טאלב]]. למרות שעלי לא היה מעורב ישירות ברצח עות'מאן הוא לא עצר את הרוצחים ובראשם [[מאליכ אל אשתר]] ממנהיגי כופה. כראש משפחת בני אומיה הייתה מוטלת על מועאויה המשימה לנקום את מות עות'מאן. מועאויה התנה את ה"ביעה" (שבועת האמונים) לעלי כח'ליף בהבאתם של רוצחי עות'מאן לדין על ידי עלי עצמו או מי מטעמו, כיוון שרוצחי עות'מאן נמנו עם תומכי עלי ("שיעת עלי" - شيعة علي), וסירב לעזוב את תפקידו כמושל סוריה במצוות עלי. בתגובה לדברים אלה שלח עלי איגרת באמצעות שליח מטעמו אל מועאויה ובאיגרת קריאה לשבועת אמונים לעלי ולאחר מכן יוכלו לבקש את הבאתם של רוצחי עות'מאן לדין. לאחר התיעצויות עם יועציו החליט מועאויה לדחות את הבקשה של עלי ושב וקרא לעלי להביא את הרוצחים לדין בטרם ישבעו אמונים לעלי. כתוצאה מהמבוי הסתום שלח מועאויה כח צבאי בראשות אלזובייר בן אלעוואם (الزبير بن العوام) וטלחה בן עבייד אללה (طلحة بن عبيد الله) כדי שיבואו חשבון עם רוצחי עות'מאן. אלה יצאו לבצרה כדי לדון עם עלי בעניין רוצחי עות'מאן, אך רוצחי עות'מאן שהיו בצבא עלי רצחו אותם. דבר זה עורר את חמתו של מועאויה והוא החל להכין צבא למערכה בינו לבין עלי. עלי יצא לעבר העיר כופה, שם אסף עשרת אלפים חיילים, ובכללם את אנשיו של מאליכ אל אשתר ובשנת [[657]] יצא בראש צבאו במעלה ה[[פרת]] לכיוון סוריה. ליד העיר ציפין נערכו שני הצבאות במשך שלושה חודשים ללא קרב. בתום תקופת המתנה [[קרב ציפין|תקפו כוחותיו של עלי]], אך חייליו של מועאויה הניפו על רומחיהם את דפי ה[[קוראן]] על מנת לבייש את הכוחות התוקפים, התוקפים את אחיהם המוסלמים, ולקרוא להכרעה מכוח בוררות דתית ולא מכוח החרב. ההתכתשות הצבאית הסתיימה בתוך זמן קצר ללא הכרעה והצדדים הלכו ל[[בוררות]]: במהלך הבוררות, אף שלא הוכרז כי עלי אינו ראוי לתואר ח'ליף, ההתייחסות אליו הייתה בשמו ולא בתוארו כח'ליף, דבר שערער את מעמדו והציבו כמועמד שווה
המאבק הבא בין עלי למועאויה סבב סביב [[מצרים]], עלי ביקש למנות כמושל מצרים את מאליכ אל אשתר נאמנו, בעוד מועאויה ביקש למנות את עמר אבן אל עאץ. גם במאבק זה ניצח מועאויה, אשר הסתייע בבסיס כוחו בסוריה.
שורה 26:
== מנהל ואדמיניסטרציה ==
יותר משיצרה [[ח'ליפות]] בית אמיה מדינה ערבית חדשה, היא התבססה במידה רבה על מנגנוני הניהול הישנים של האימפריות [[האימפריה הפרסית|הפרסית]] [[האימפריה הביזנטית|והביזנטית]]. המנגנון הישן על צוות אנשיו ושיטותיו נשאר כמעט בשלמותו. דוגמה לאימוץ השיטות הישנות מתבטא בשימוש באותם מטבעות הכסף של האימפריות הישנות, כאשר רק בימיו של הח'ליף [[עבד אל-מאליכ|עבד אל מאליכ]] הוטבעו מטבעות אחידים לכלל שטחי האימפריה, אשר נשאו את דיוקנו של הח'ליף המכהן. עם זאת,
== הצבא ==
מועאויה התבסס בעיקר על הצבא הסורי הנאמן לו עוד מימיו כמושל סוריה, ותחת פיקודו הפך את הצבא לצבא קבע יעיל חזק וממושמע. יצוין עם זאת, כי בכל ימיו של
בימי מועאויה הקיסרות הערבית התרחבה במידה רבה הן לתוככי אסיה המרכזית והן לכיוון [[האוקיינוס האטלנטי]] ב[[צפון אפריקה]]. המאורע הצבאי הגדול ביותר בימי מלכותו של
מועאויה לא שלט בערבים כעריץ, אלא כ"סיד"- מעין ראש שבט. הוא נהג לדון עם ראשי השבטים על צעדיו הפוליטיים וקיים איתם התיעצויות ("[[שורא]]") סדירות. לעתים קרובות הוא קיבל משלחות מהפרובינציות. לפי המסורת הוא היה מתון דעת, ובעל שליטה עצמית. הוא הרחיב את שטחי הממלכה והשאיר ליורשיו אימפריה גדולה מאוד. הוא הביא תקופה של ביטחון פנימי וחיצוני בהביסו את ביזנץ. תקופתו הייתה לתקופת שגשוג ופריחה של האימפריה. ערב מותו הוא מינה בשיתוף והסכמה עם השורא (מועצת חכמי הדת) את בנו יזיד לשלטון אחריו, ובכך למעשה עשה צעד חסר תקדים והחל מסורת של מינוי משפחתי בח'ליפות, שלא היה מוכר טרם לכן, ואשר עורר התמרמרות רבה בחוגים מסוימים באימפריה.
|