שירות החוץ הישראלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 43:
תקנון שירות החוץ מגביל את משך כהונתם של כל השליחים בחו"ל לתקופה של 3 עד 6 שנים, מסיבות מקצועיות, משפחתיות ומנהלתיות (בניגוד לתפקידים בארץ, בהם אין לרוב קצובת כהונה). כתוצאה, נדרש שירות החוץ לקיים סבבי מינויים באופן תדיר הרבה יותר מהמקובל בשירות המדינה, על בסיס רוטציה קבועה של עובדים בין הארץ לחו"ל. בפועל, מרבית אנשי שירות החוץ משרתים כשליש מממשך הקריירה שלהם בתפקידים בחו"ל ובשאר הזמן הם ממלאים תפקידי מטה בארץ, אך יש גם כאלה שמרבית שירותם הוא בחו"ל.
מינוי עובדים לתפקידים השונים בשירות החוץ, לרבות בנציגויות, נעשה על ידי ועדות מינויים פנימיות של המשרד, הפועלות על יסוד הוראות ייחודיות לשירות החוץ. '''ועדת המינויים העליונה''' מחליטה על מינויים לראשי נציגויות (בכפוף לאישור הממשלה), סמנכ"לים וראשי אגפים. '''ועדת המינויים השנייה''' מחליטה על מינויים ב[[דרג דיפלומטי|דרגות]] נמוכות
המינויים לתפקידים בחו"ל נעשים בדרך כלל כמה חודשים לפני מועד החילופים עם העובד המכהן, שמתרחשים לרוב בחודשי הקיץ. בפרק הזמן שעד לחילופים מחוייב העובד ללמוד את תחומי עיסוקו העתידי ולעבור מסלול הכשרה הכולל סמינרים, ימי עיון, קורסים, סיורים לימודיים ותרגילים מעשיים. בנוסף, עובד היוצא לתפקיד בחו"ל (חוץ מראש נציגות) זכאי לפני כניסתו לתפקיד לנסוע למדינת השירות המיועדת, לצורך התארגנות מוקדמת הכוללת מציאת דיור, רישום ילדים למוסדות חינוך ואוריינטציה כללית, ולשם ביצוע חפיפה עם השליח שיחליף.
| |||