כולרה – הבדלי גרסאות

ה[[חיידק]] האחראי להתפרצות ה[[מחלה]] הוא ''[[Vibrio cholerae]]'', המכונה פסיקון, משום שצורתו כצורת [[פסיק]]. החיידק התגלה לראשונה בשנת [[1883]] על ידי החוקר וה[[רופא]] [[רוברט קוך]], בעת התפרצות המחלה ב[[מצרים]]. אורכו של החיידק 1.5-2μm ורוחבו 0.5{{#תנאי:כן|‎|{{כ}}}}[[מיקרו (תחילית)|μm]], הוא בעל [[שוטון]] דק המקנה לו כושר תנועה. בסוף תהליך החלוקה ולפני הפרדות שני החיידקים הוא בצורת האות האנגלית [[S]]. החיידק הוא [[אורגניזם אווירני|אווירני]] (אירובי), [[חיידקים גראם-שליליים|גראם-שלילי]] וצומח על מצעים פשוטים כגון [[מי פפטון]]. הטמפרטורה המיטבית להתפתחותו היא בין 30 ל-40 [[מעלות צלזיוס]], אם כי החיידק מסוגל להתקיים על פני טווח טמפרטורות גדולגד יותר (מפסיקהלהחיידק מומת במהירות יחסי ורדית להתרבות ב[[מים]] מזוקקים וכן מתקשה להתקיים בתנאי יובש, אך במי שתייה, מי ביוב, בהפרשותיו של אדם חולה ובבגדים רטובים הוא יכול להתקיים מספר ימים. באדם נגוע בכולרה, מספרם של חיידקים אלה מגיע לכ-16500 מעלותמיליון ומומתבכל סמ"ק של נוזל [[מעי]]. לרוב, מקור ההדבקה הוא אדם נגוע המפריש את הפסיקונים ב[[צואה|צואתו]] או מי שתייה מזוהמים ([[מחזור צואה-50פה]]). מעלותרסיסי צואה הנגועים במחלה יכולים לזהם [[פירות]] ו[[ירקות]] המושקים ב[[מי ביוב]] וגם את ה[[יד]]יים, אם אין מקפידים לרחוץ אותן היטב לאחר עשיית הצרכים. הפסיקונים נצמדים לדופן ה[[מעי]] ומפרישים אנזים הנקרא אנטרוטוקסין (Enterotoxin), [[רעלן]] מעי הפוגע בשכבה הפנימית של המעי – ה[[אפיתל]] של רירית המעי, וגורם בתחילה ל[[דלקת]], המלווה בפליטה מוגברת של נוזלים (מים ובתוכם מומסים מלחים) מן הגוף אל תוך חלל המעי. תקופת הדגירה של החיידק נמשכת כ-4-1 ימים. החיידק נעלם מהפרשות החולה ימים ספורים (על פי רוב שבוע) לאחר החלמתו. קיים אחוז מזערי של בני אדם, המסוגלים להידבק בחיידק אך לא לחלות במחלה עצמה, הללו הופכים למפרישי-חיידקים, ועשויים להפיץ את המחלה מחוץ לאזור ה[[מגפה]].