הגייה אשכנזית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 4:
==מאפייני ההגייה האשכנזית==
המאפיין המובהק ביותר של ההגייה האשכנזית הוא מבנה שבע ה[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] שלה, הקרוב יותר למבנה התנועות במסורה הטברנית (חיריק, צירי, סגול, פתח, [[קמץ]], חולם, שורוק). זאת לעומת ההגייה הספרדית, ששימרה רק חמש תנועות (הזדהו בה הפתח עם "הקמץ הגדול" והצירי עם הסגול) וה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]], ששימרה שש תנועות (הפתח והסגול הזדהו, כמו ב[[ניקוד בבלי|ניקוד הבבלי]]).
בשטח ה[[עיצור]]ים אבדה הגייתם של [[עיצורים לועיים|העיצורים הלועיים]] [[ח]] ו[[ע]]; העיצור ח נהגה כמו [[כ]] רפה והעיצור ע נהגה כמו [[עיצורים סדקיים|העיצור הסדקי]] [[א]], או שאינו נהגה כלל. בנוסף אבדה הגיית ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] [[ט]], [[צ]] ו[[ק]]: העיצור ט בוצע כמו [[ת]] דגושה, ק בוצע כמו כ דגושה,
בשטח ה[[הטעמה]] חלו תמורות מפליגות: ההטעמה הדקדוקית המלרעית ברובה שהייתה נהוגה בעברית הקלאסית הפכה להטעמה מלעילית כללית. למעט בקריאה ליטורגית כמו [[קריאת התורה]], רוב המילים בוטאו בהדגשת ההברה שלפני האחרונה. כתוצאה מכך הפכה במקרים רבים התנועה האחרונה במילה לתנועה נייטרלית שאיכותה איננה מוגדרת, שבוצעה בדרך כלל כתנועת [[שווא (פונטיקה)|ə]]; למשל, המילה מִנְ'''חָה''' בוצעה '''מִנְ'''חֶה [minxə'], והמילה תַּכְ'''לִית''' בוצעה '''תַכְ'''לֶס [taxləs'] ([[תכל'ס|ראו להלן]]).
|