הגייה אשכנזית – הבדלי גרסאות

המאפיין המובהק ביותר של ההגייה האשכנזית הוא מבנה שבע ה[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] שלה, הקרוב יותר למבנה התנועות במסורה הטברנית (חיריק, צירי, סגול, פתח, [[קמץ]], חולם, שורוק). זאת לעומת ההגייה הספרדית, ששימרה רק חמש תנועות (הזדהו בה הפתח עם "הקמץ הגדול" והצירי עם הסגול) וה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]], ששימרה שש תנועות (הפתח והסגול הזדהו, כמו ב[[ניקוד בבלי|ניקוד הבבלי]]). למרותאף על פי שמבנה מערכת התנועות נשמר, הביצוע שלהן לא נשמר, וחלקן מבוצעות כ[[דו-תנועה|דו-תנועות]] (דיפתונגים): הצירי מבוצע כדיפתונג ei, והחולם מבוצע כדיפתונג oi (או au). הקמץ מבוצע כ-o, כנראהנראה שינויכשינוי קטן מן העברית הטברנית. הפתח, הסגול, החיריק והשורוק שמרו את הביצועים a,{{כ}} e,{{כ}} i ו-u בהתאמה (יש מקומות שבהם בוצע השורוק כ-i בהשפעת [[ניב (סיווג שפה)|ניב]]ים של [[גרמנית]] ויידיש). ה[[שווא נע|שווא הנע]] כבר אינו מבוצע כתנועה חטופה אלא כ[[אפס תנועה]], ולמעשה בטל ההבדל ה[[פונמה|פונמי]] בין [[שווא נח]] ושווא נע.

בשטח ה[[עיצור]]ים אבדה הגייתם של [[עיצורים לועיים|העיצורים הלועיים]] [[ח]] ו[[ע]]; העיצור ח נהגה כמו [[כ]] רפה והעיצור ע נהגה כמו [[עיצורים סדקיים|העיצור הסדקי]] [[א]], או שאינו נהגה כלל. בנוסף אבדה הגיית ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] [[ט]], [[צ]] ו[[ק]]: העיצור ט בוצע כמו [[ת]] דגושה, ק בוצע כמו כ דגושה, ו[[צ]]וצ בוצע כמו רצף העיצורים תס. בתחום עיצורי [[בג"ד כפ"ת]] נשמרה ההגייה הכפולה של [[ב]], כ, [[פ]] ות (שההגייה הרפה שלו בוצעה כ[[ס]] ולא כ-th), ולעומת זאת אבדה ההגייה הכפולה של [[ג]] ו[[ד]] שנֶהגו רק בביצוע ה[[עיצורים סותמים|סותם]] שלהם (ישנם אשכנזים שמבחינים בין שתי צורות הגייה של ג). מלבד זאת בטלה לגמרי הגיית ה[[דגש חזק|דגש החזק]].