הליכוד – הבדלי גרסאות

גם מבחינה כלכלית ממוקם הליכוד בעל השורשים במפלגה הליברלית בימין, והוא התנגד מראשיתו למדיניות הכלכלית הסוציאליסטית של שלטון [[המערך]], ותמך בעידוד [[יזמות עסקית]], הקטנת המעורבות הממשלתית במשק, ו[[הפרטה|הפרטת]] גופים ממשלתיים. עם זאת ניתן לזהות שניות מסוימת בין תמיכתו של הליכוד בליברליזם כלכלי, לבין מיתוגו כמפלגה חברתית השואפת לקדם את רווחת השכבות החלשות. דוגמה לכך ניתן לראות בכהונתו של בגין, בה לצד תוכנית [[המהפך הכלכלי]] שכללה צעדים ליברליים רבים כגון הסרת מגבלות על שוק ה[[מטבע חוץ|מט"ח]] וביטול סובסידיות ממשלתיות, נקט הליכוד במדיניות של השקעה ממשלתית ניכרת בתקציבי רווחה, שהתבטאה בין השאר בתוכנית [[שיקום השכונות]] ובהגדלה משמעותית של קצבאות הביטוח הלאומי. לאחר כישלון תוכניתו הכלכלית של הליכוד, שנבעה בעיקר בגלל [[משבר האנרגיה העולמי]] ושקיעתו של המשק במשבר כלכלי קשה, ממנו נחלץ רק לאחר [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985]], נקט הליכוד בגישה מתונה יותר ולא יזם רפורמות מקיפות במשק בשאר כהונתו של שמיר. חזרה מתונה למצעו הכלכלי של הליכוד הייתה בעת שובו של הליכוד לשלטון ב-[[1996]] וב-[[2001]] שהביאה לנקיטת רפורמות כלכליות מסוימות, אולם ניסיון משמעותי נוסף למימושה של האידאולוגיה הכלכלית של הליכוד התרחש רק עם תחילת [[בנימין נתניהו#שר האוצר|כהונתו של נתניהו כשר האוצר]] ב-[[2003]], שהביאה עמה מדיניות [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] תקיפה שכללה רפורמות ליברליות רבות במטרה להפחית את הוצאות הממשלה ואת [[נטל המס]], ולהגביר את התחרותיות במשק. עם זאת, עקב ירידה בהכנסות ממסים, כמו גם עקב התחייבויות הרבות לשותפי הקואליציה, החלה ממשלתו השנייה של נתניהו את כהונתה בגל של העלאות מסים{{הערה|{{TheMarker1|צבי זרחיה|נתניהו עולה לנו ביוקר: ההוצאות על לחם, דלק, מים, פירות וירקות צפויות לעלות|career/1.550207|3 ביולי 2009}}}}, ששיאן העלאת שיעור ה[[חוק מס ערך מוסף|מע"מ]] מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות{{הערה|{{TheMarker1|גיא רולניק|בנימין נתניהו: "הפחתת מסים תאיץ המשק כמו דלק סילוני"|markets/1.520929|1 בפברואר 2009}}}}.