שמש בגבעון דום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: , הרחבה
Motyshif (שיחה | תרומות)
מ הגהה
שורה 1:
{{לשכתוב|נושא=יהדות}}
'''שמש בגבעון דום''' הוא שמו של [[סיפורי התנ"ך|סיפור מקראי]] על [[נס]] שאירע לבני ישראל על ידי [[יהושע בן נון]] בעת [[מלחמת מלכי הדרום]]. המקרה מופיע בפרק י' ב[[ספר יהושע]]. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.
 
לעומת הפירוש המסורתי, לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם [[פרשני המקרא|פרשנים]] שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.
 
הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר.
 
== בתנ"ך ==
 
===רקע===
על פי המסופר ב{{תנ"ך|יהושע|י}}, מלכי [[ירושלים]], [[חברון]], [[ירמות]], [[תל לכיש|לכיש]] ו[[עגלון (עיר מקראית)|עגלון]] כרתו ברית (נקרא : "ברית הדרום") נגד [[גבעון]], בת בריתה של ישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. הנס קרה במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים, כשיהושע גרם לשמש לעמוד במקומה{{הערה|לפי רוב הפרשנים, כוונת הנביא היא שכל הגרמים השמימיים נעמדו אף הם במקביל, שלא לפגוע בסדר היקום.}}, כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמוריים.
 
===תיאור הנס===
שורה 16 ⟵ 15:
 
==פרשנות==
[[חז"ל]]{{הערה|מסכת עבודה זרה, כה, א.}} הבינו את הנס כפשט המקראות: השמש עצרה את מהלכה בפקודת יהושע. חז"ל סוברים כי השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ("בחצי השמים"), ובשקיעה ("ולא אץ לבוא" - לשקוע), אך נחלקו כמה זמן עמדה בכל פעם.
 
דעת [[ר' יהושע בן לוי]] היא שהשמש עמדה 6 שעות בחצות, ועוד 6 שעות בזמן השקיעה. ר' אלעזר סובר שהשמש עמדה 12 שעות בחצות ו-12 שעות בשקיעה, ולדעת [[רבי שמואל בר נחמני|ר' שמואל בר נחמני]] היא עמדה 12 שעות בחצות ו-24 שעות בשקיעה. לפי גרסה נוספת שם, דעת ר' יהושע היא שעמדה 12 ו12, דעת ר' אלעזר שעמדה 12 בחצות ו-24 בשקיעה, ולפי ר' שמואל עמדה 24 ו-24.
שורה 23 ⟵ 22:
 
===בספרות הראשונים===
לעומת התפיסה המסורתית של חז"ל, ישנם פרשנים שלא קיבלו את משמעות הפסוקים כפשוטם. אחת השאלות בה התקשו הפרשנים היא כיצד יתכןייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה [[משה]], שהרי על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"{{הערה|ספר דברים,לד,י.}}.
 
לדעת ה[[רלב"ג]]{{הערה|בפירושו ליהושע,שם.}}, כוונת הפסוקים היא שהניצחון במערכה היה כה מהיר, שללוחמים בשדה הקרב נראה היה כי השמש נעמדה במקומה. יש להדגיש כי לדעת הרלב"ג גם חז"ל הבינו שהנס היה בהצלחת מלחמת ישראל ולא בעצירת הגרמים השמימיים{{הערה|מלחמות ה',מאמר ו, חלק ב,פרק פרק 12.}}.
 
גם [[חסדאי קרשקש|רבי חסדאי קרשקש]] התקשה לקבל את הנס כפשוטו. לפי הרב קרשקש השמש לא נעצרה, אלא הואטה לזמן קצר{{הערה|"ואולי שלא נשתהה חצי שעה".}}. ראייתו לפירושו היא המילים :"ולא אץ", מהן נשמע שהשמש הואטה אך לא נעצרה כליל. רבי חסדאי מסביר כי קיצור הנס ומיעוט המרגישים בו הם הסיבה ללשון המרומזת והנסתרת שבה נכתב סיפור המעשה{{הערה|אור ה',מאמר ב, כלל ד, פרק ג.}}.
 
[[יצחק אברבנאל|האברבנאל]]{{הערה|מפעלות אלהים, מאמר י, פרק ט.}} תוקף דעות אלו וסובר כדעת חז"ל, כלומר, השמש נעצרה מהילוכה. האברבנאל פורך את השאלה מעיקרה: לטעמו נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ולכן אין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם. משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים לא בגלל גודל הניסים שעשה אלא בקרבתו המיוחדת לאלהים: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים"{{הערה|ספר דברים,שם.}}. עוד מזכיר אברבנאל שהשאלה בין כה אינה קשה, מאחר שלפי חז"ל גם משה עצר את השמש מהילוכה{{הערה|מסכת תענית, עמוד כ,א.}}.
 
===דעת הרמב"ם===