בבל – הבדלי גרסאות

'''בָּבֶל''' הוא שמה המקראי של ממלכה ו[[עיר מדינה]] עתיקה ב[[מסופוטמיה]]. שרידי העיר נמצאים ב[[עיראק]], כ-110 קילומטר מדרום ל[[בגדאד]]. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים ב[[הסהר הפורה|סהר הפורה]]. העיר עצמה נבנתה על ה[[פרת]], שחילק אותה לשני חלקים שווים.

האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח [[חרס|חימר]] המתוארך לתקופת מלכותו של [[סרגון מאכד]] (2400 לפנה"ס), שקבע אותה כבירת ה[[אימפריה]] שלו. לאחר זמן, ירד כוחה של ה[[עיר]] ואוכלוסייתה התמעטה, ובמשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת. במשך כמה דורות יוּשב אזור בבל בידי [[שבט]]ים [[אמורי (עם)|אמורי]]ם, שהלכו והתבוללו באוכלוסייה המקומית ובכלכלת הארץ. באמצע [[המאה ה-19 לפנה"ס]] השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני. בתחילת האלף השני לפנה"ס, נשלטה העיר על ידי [[כאזאלו]] הער מדינה שכנה. בשנת 1894 לפנה"ס עלה לשלטון המלך האמורי[[שומו-אבו| שוּמוּ-אַבּוּ]] . הוא ייסד את השושלת הראשונה של בבל, שהייתה שושלת אמורית. הוא שחרר את בבל משלטונה ש כאזאלו. בנו [[שומו-ל-אל|שוּמוּ-לַ-אִל]], היה הראשון שקבע את בבל כ[[עיר בירה]] ובכך נוצרה ה"שושלת הבבלית הראשונה". המלחמות באזור נמשכו כ-130 שנה, על השליטה על הקרקעות הפוריות של האזור. התרבות הבבלית צברה בולטות מסוימת בקרב מעמדות המשכילים על פני תרבויות אחרות באזור. ומלכי השושלת הראשונה החלו לבסס את שלטון מרכזי באזור תחת הגמוניה בבלית. הם כבשו את ערי המדינה [[בורסיפה]] [[כיש]] ו-[[סיפר (עיר)|סיפר]] והכניסו אותן תחת הגמוניה בבלית. [[חמורבי]] הרחיב את הממלכה הבבלית ובמחצית [[המאה ה-18 לפנה"ס]], כבש את [[עיר מדינה|ערי המדינה]] [[איסין]] ו[[לרסה]], וגרש את ה[[עילם|עילמים]], ואחד את הארץ תחת שלטון העיר בבל.

התקופה הבבלית הקדומה הסתיימה בתחילת [[המאה ה-16 לפנה"ס]] בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך ה[[חתים (עם)|חתי]] [[מורשיליש הראשון]] שבזז את העיר והחריבה הגלה את [[שמשו-דיתנה]], המלך האחרון בשושלת, ולקח את הפסל של [[מרדוך]]. אין מידע מה גרם לחתים להגיע למקום כה מרוחק מממלכתם. יש הסוברים הכיבוש נעשה על פי בקשת הכשים שישבו על הדרך בין חת לבבל.{{הערה|[[אנציקלופדיה מקראית]], כרך ה', עמוד 82}}. העיר בבל נהרסה, לאחר שלפני כן הרס את [[חלב (עיר)|חלב]] עיר הבירה של ממלכת [[ימחד]], בת בריתה של בבל.

במחצית המאה ה-9 לפנה"ס כבש מלך אשור [[שלמנאסר השלישי]] את בבל והפך אותה למדינה [[וסל]]ית. בבל נשלטה באמצעות שליטים מקומיים. המלך [[מוכין זרי]] שמלך במחצית השנייה של [[המאה ה-8 לפנה"ס]] מרד באשור, בעקבות כך המלך האשורי [[תגלת-פלאסר השלישי]] כבש את בבל הדיח את אותו מתפקידו ומינה את עצמו למלך בבל. במשך תקופה של כ-100 שנים עד לכיבושה של בבל על ידי נבופלאסר, שלטו בבבל מלכי אשור, ישירות או שמינו מלכים מטעמם. שלטון זה נקטע מדי פעם במרידות של אצילים מקומיים. בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס כבשה [[עילם]] את בבל והרגה את [[אשור-נדין-שומי]] שהיה בנו של המלך האשורי [[סנחריב]] שמלך בה. עילם המליכה על בבל את [[נרגל-אושזיב]] שהיה אציל בבלי, ולאחר שהוא נהרג, עלה לשלטון [[מושזיב-מרדוך]] שהיה נסיך [[כשדים|כשדי]]. רק לאחר חמש שנות מרד, הצליח סנחריב להשתלט שוב על בבל.

בזמן מלוכתו של [[סנחריב]], בבל הייתה במצב מתמיד של [[מרד]], שדוכא בסופו של דבר רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר ב-689 לפנה"ס, [[חומה|חומותיה]], [[מקדש]]יה ו[[ארמון|ארמונותיה]] הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו, תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה הכה בהלם את ה[[תודעה]] ה[[דת]]ית של מסופוטמיה כולה; יורשו [[אסרחדון]] מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את [[כתר]]ו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור [[שמש-שום-אוכין]], שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, [[אשורבניפל]] האשורי. בתקופה זאת שטח השליטה של ממלכת בבל כלל את העיר בבל, והערים [[בורסיפה]], [[כותה]] ו[[סיפר]]. המרד הביא למצור של האשורים על העיר שהורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של [[מרדוך (אל)|בל]], אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.