הכוח החזק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: שנייה\1
שורה 8:
רוב המסה של האדרונים מקורה באנרגיה של הכוח החזק, או אנרגיית הקשר הכרומודינמית ([[:en:Quantum chromodynamics binding energy|QCD binding energy]]). כך, לדוגמה, פרוטון הוא בעל [[מסת מנוחה]] של כ-938 [[אלקטרון וולט|MeV]], כאשר סכום מסות המנוחה של שלושת קווארקי הערכיות ([[:en:Valence quark|valence quarks]]) שבתוכו הוא כ-9.4 MeV בלבד. הווה אומר, כ-99% ממסת הפרוטון אינם מגיעים ממסת המנוחה של קווארקי הערכיות, אלא מהאנרגיה של הכוח החזק. מכיוון שמרבית המסה של האטומים מרוכזת בנוקליאונים, יחד עם העובדה שאטומים הם אבני הבניין של כל ה[[חומר]] המוכר, הרי כמעט כל המסה של החומר המוכר היא בעצם אנרגיה של הכוח החזק.
 
כאשר הקווארקים מחוברים לכדי האדרון, הם מבטלים את רוב הכוח החזק (בדומה ל[[דיפול חשמלי]]). מכאן נותרת הרמה השניההשנייה של פעולת הכוח החזק, היא [[הכוח הגרעיני]] (nuclear force), הפועל בין נוקליאונים ב[[גרעין האטום]]. כוח זה מכונה גם הכוח החזק השיורי (residual strong force). עקב היותו שיורי, הכוח הגרעיני חלש בהשוואה לכוח החזק התוך-האדרוני. הכוח הגרעיני היה מוכר עוד טרם הופעת מודל הקווארקים וכך גם ה[[פאיון|פאיונים]], שהם החלקיקים הנושאים את הכוח הגרעיני, לצד שני סוגים נוספים של [[מזון (חלקיק)|מזונים]], מזוני [[רו (מזון)|רו]] ו[[אומגה (מזון)|אומגה]]. לאחר גילוי הקווארקים ותחילת פיתוח הכרומודינמיקה הקוונטית, התברר הקשר בין הכוח החזק לכוח הגרעיני. עם טווח פעולה של 0.7 עד 2 פמטומטר, הכוח החזק השיורי אחראי למשיכת הפרוטונים והנייטרונים יחד ליצירת גרעין האטום.
 
==אופן פעולה==