מזרחנות – הבדלי גרסאות

לימודי המזרחנות באקדמיה הפכו לשיטתיים במהלך הרנסאנס, כשהתחומים הבלשניים והדתיים ממשיכים להיות הדומיננטיים בהתחלה. היה גם מימד פוליטי ללימודי המזרחנות לצורך תרגומים למטרות דיפלומטיות, אפילו לפני שהמערב נעשה מעורב במזרח שמעבר ל[[האימפריה העות'מאנית| אימפריה העות'מאנית]]. ציון דרך בנושא התרגומים היה פרסום התנ"ך הרב-לשוני בספרד ב-1514, שהכיל את כל הטקסט בעברית, ארמית יוונית ולטינית. ב[[אוניברסיטת קיימברידג' ]] יש משרת פרופסור קבועה מאז 1540, ומשרת פרופסור קבועה בערבית נוסדה ב-1643. מלומדים מכובדים כמו [[אדמונד קסל]], שכתב מילון רחב היקף של לשפות המזרח התיכון והקרוב. מלומד נוסף היה אדוארד פוקוק שנסע למזרח וכתב על ההיסטוריה המודרנית ועל החברה של האזור. אוניברסיטאות אירופאיות אחרות גם כן פתחו פקולטות ללימודי המזרח. מחקר אודות [[המזרח הרחוק]] החל להתפתח ביוזמת מיסיונרים, אישים כמו [[מטאו ריצ'י]] ואחרים במיסיון של סין, מניעים מיסיונריים נשארו דומיננטיים במחקר המזרח הרחוק גם בשנים לאחר מכן.

 

 

סוף המאה הייתה עדה לתחילת תהליך של התגברות העניין המחקרי בארכיאולוגיה של האזור שהייתה לאחד ההיבטים החשובים ביותר במחקר של האזור במהלך המאה הבאה. ה[[אגיפטולוגיה]] סללה את הדרך, וכמו שקורה בהרבה תרבויות עתיקות, הארכיאולוגיה נתנה לבלשנים חומר חדש לפענוח ולמחקר.