בדלנות כורדית באיראן – הבדלי גרסאות

השלב העיקרי במאבק הבדלני הכורדי באיראן החל בשלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר הוקמה מפלגת [[קומאלה]] הסוציאליסטית, שקראה בפומבי להקמת בית לאומי לכורדים ב[[מחוז כורדיסטן]] של איראן. איראן אותה עת שרעה במשבר עמוק והייתה למדינה נכשלת. [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] עלה לשלטון בשנת 1944 ואחיזתו בשלטון הייתה רופפת, מה שתרם לביטחון המנהיגות הכורדית בשאיפתם לעצמאות. בשנת 1945 הוקמה "המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן", שהתפצלה מה"קומאלה". כישלון מרידתו של [[מוסטפא ברזאני]] בעיראק, ובריחתו עם אלפי לוחמים כורדים אל מערב איראן, תרמה להיווצרות המסה הקריטית והנעת הקמת ישות עצמאית. תמיכת [[ברית המועצות]] הביאה בינואר 1946 להכרזת [[רפובליקת מהאבאד]] הכורדית ובמקביל גם הכרזה על [[רפובליקה אזרית סוציאליסטית]] בצפון איראן על ידי תנועה לאומית אזרית - רצף אירועים המכונה [[משבר איראן]].{{הערה|איראן 2007, ניתוח גאואסטרטגי. עמ' 15. "במהלך חודש ינואר 1946 ניסו הסובייטים לעודד ניסיונות להקמת רפובליקות עצמאיות בצפון פרס (אזרבייג'ן האיראנית והרפובליקה העממית הכורדית) ודרשו מהממשלה המרכזית להכיר בהן, בין השאר משום שמנהיגי ברית המועצות סברו כי מדינות המערב לא ייחלצו לעזרת פרס, משום שלא ראו בה חשיבות אסטרטגית." [http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/iran_2007.pdf]}} עם איום מפורש של בריטניה, ברית המועצות השיגה את תמיכתה במדינות הבדלניות ובמהלך צבאי של מספר חודשים הצליחה איראן בהנהגת [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] להביס ולפרק את שתי המדינות הבדלניות והוציאה להורג את המנהיגים הכורדים וגם האזרים.{{הערה|איראן 2007, ניתוח גאואסטרטגי. עמ' 15. [http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/iran_2007.pdf]}} מבין המוצאים להורג נכלל קאזי מוחמד - ראש המפלגה הכורדית הדמוקרטית באיראן אשר טרם מונה לנשיא מהאבאד. המפקד הצבאי של מהאבאד - [[מוסטפא ברזאני]] הצליח למרות התבוסה לסגת בחיים מאיראן בקרבות נסיגה קשים ומצא מקלט בברית המועצות, שם שהה עד סוף שנות ה-50.

 

התבוסה של רפובליקת מהאבאד הביאה למכה קשה לתנועה הלאומית הכורדית באיראן ולמעשה עד שנות ה-70 הייתה מעט מאוד פעילות. אומנם באמצע שנות ה-60 פרצו מספר מרידות כורדיות שבטיות בתמיכת [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] שקראו לאוטונומיה כורדית, אך אלה נחלו כישלון ולחץ איראני קשה הופעל כנגד כל פעילות כורדית לאומית. השינוי הגדול בא עם [[המהפכה האיראנית]] שפרצה בשנת 1979. עם נפילתו של [[מוחמד רזא שאה פהלווי]], [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] החלה גישושים עם ההנהגה האיסלאמית החדשה לקיום קונפדרציה באיראן עם הענקת זכויות למיעוטים לרבות אוטונומיה. למרבה האכזבה של המפלגה הכורדית, התגובה הייתה שלילית והחלטית וכל ניסיון כורדי לאוטונומיה בדרכי שלום היה לאכזבה - מה שהביא לפרוץ המאבק האלים.{{הערה|איראן 2007, ניתוח גאואסטרטגי. עמ' 59. "בתקופת השאה תבעו הכורדים אוטונומיה, ומשלא צלח הדבר הם תמכו במהפכה האיסלאמית בראשות חומייני, בתקווה שהוא ייענה לדרישותיהם. משהתאכזבו גם מזה, ניצלו הכורדים את חולשתה של הרפובליקה הצעירה ופתחו במאבק אלים."[http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/iran_2007.pdf]}} כבר בחודש מרץ 1979 החלו עימותים באזורים כורדיים המערביים של איראן, אך יש לציין שאותה עת [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] נשארה כמעט לבד אל מול השלטון המרכזי - הרבה מנהיגים שבטיים ובעיקר כורדים שיעים הביעו נאמנות מוחלטת לשלטון האיראני החדש ועברו לצד המפלגה האיסלאמית. דיכוי המרד הכורדי הייתה המשימה הראושונה של משמרות המהפכה.{{הערה|[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/405/629.html]}} הקרבות בין הכורדים למשמרות המהפכה התנהלו במהלך כל קיץ 1979 וערים שלמות עברו בין הכוחות הלוך וחזור. עיקר הקרבות התנהלו ב[[מחוז כורדיסטן]] האיראני, כאשר יתר המחוזות עם אוכלוסייה כורדית (כולל מערב אזרביז'אן) נשארו שקטים יחסית. עם פרוץ מלחמת איראן-עיראק, הכוחות האיראניים כבר היו עם ידם על העליונה במאבק נגד לאומנים כורדים, אך הפלישה העיראקית גרמה להפניית כוחות איראניים לחזית העיראקית וכתוצאה לעיכוב רב במיגור ההתנגדות הכורדית. למעשה, התקלויות באזור המחוז כורדיסטן המשיכו עד שנת 1983, אז נסוגו אחרוני נאמני המפלגה הכורדית מהמדינה.

 

 

===מרד במערב איראן ב-2016===

 

== ראו גם ==