תוכנית גלווסטון – הבדלי גרסאות

ארצות הברית של סוף המאה התשע עשרה עוצבה רבות על ידי [[הגירה לארצות הברית|ההגירה הגדולה]] מאירופה. מסוף מאה זו ועד תחילת המאה העשרים אירופה פולטת מתוכה החוצה כשלושים וחמישה מיליון איש. ארצות הברית קולטת כ-22 מיליון מתוכם. מהגרים יהודים רבים בהגירה זו. ארצות הברית נבחרת ליעד המועדף, על אף שחלקם מגיע למדינות כארגנטינה, דרום אפריקה, ארץ ישראל וקנדה. שיאה של ההגירה היהודית בשנים 1881-19141881–1914. סך הכל היגרו לארצות הברית בתקופה זו כשני מיליון יהודים. מהגרים אלה הגיעו אל חיקה של קהילה יהודית קיימת, אשר הייתה אמנם פזורה ברחבי היבשת אבל ריכוזים גדולים היו בשער הכניסה העיקרי, היא העיר [[ניו יורק]].

האליטה היהודית בארצות הברית חיפשה מזה זמן להגדיל את המעורבות הדיפלומטית של [[ממשלת ארצות הברית]] על מנת לסייע להקל על התרחשויות של פגיעות ביהודים באירופה, ועודדה במאמץ רב את המשך ההגירה החופשית לארצות הברית. ארבע פעמים במהלך השנים 1896-19061896–1906 היא העבירה את התנגדותה להגבלות הגירה כאשר אלה נדונו בקונגרס האמריקאי, בו בזמן שתועדו תנאי צפיפות ועוני חמורים בשכונות המהגרים בניו יורק. שני גורמים אלה היו אלה שהובילו בשנת 1901 כמה אישים באמריקה בהם הבנקאי הניו יורקי [[יעקב שיף]], לייסד את ארגון ה-IRO ששם לו למטרה להקטין את מספר המהגרים בניו יורק ובערים הגדולות האחרות בחוף המזרחי ולשלחם לערים אחרות בפנים היבשת, היכן שעבודות מצויות יותר ובמגוון רחב. עד 1905 כארבעים אלף יהודים עזבו את ניו יורק בעזרת ובמימון ה-IRO . או אז גל ההגירה הגדול של תחילת המאה העשרים הביא עמו מאות אלפי יהודים לארצות הברית, אשכאבם התיישב בוניו יורק. כאשר התנאים בניו יורק הרעו הגיע שיף למסקנה כי יש לפעול בארצות המקור של המהגרים על מנת להטותם ליעדים בפנים היבשת טרם הגיעם לניו יורק<ref name=":4">{{צ-מאמר|מחבר=Gur Alroey|שם=Galveston and Palestine: Immigration and Ideology in the Early Twentieth Century|כתב עת=American Jewish Archives Journal|כרך=56|עמ=132-147|שנת הוצאה=2004}}</ref>.

המניע העיקרי להקמתה היה 'מתוך מצוקתו של היהודי הנרדף ומתוך יאוש עמוק של ציבור אשר לא ראה עוד כל עתיד בארץ הולדתו'<ref name=":3" />. פוגרום קישינב מביא את [[בנימין זאב הרצל|תאודור הרצל]] להכרה כי יש הכרח למציאת פתרון התיישבותי מיידי למצוקתם של יהודי אירופה. בקיץ 1903 הוא מניח על שולחן [[הקונגרס הציוני העולמי השישי|הקונגרס הציוני השישי]] את [[תוכנית אוגנדה|תוכנית אוגנדה]]. הסערה שפרצה בעקבות זאת פיצלה את הקונגרס לשני מחנות – מתנגנים ומצדדים. מותו הפתאומי של הרצל שנה לאחר מכן הותיר מבוכה בקונגרס הציוני השביעי שהתקיים ב[[בזל|בבזל]] ב-1905. אבל דווקא אז הוחלט כי ארץ ישראל הינה הפתרון האולטימטיבי למימוש הרעיון הציוני.

פעמים שאדם משפיע על ההיסטוריה באמצעות מעשיו, ופעמים שההיסטוריה מגדירה תפקידו של אדם. המקרה של הרב הנרי כהן משלב שתי גישות אלה. הרב הנרי כהן (1863-19521863–1952) היה שותף מלא לתוכנית גלווסטון ובעל תפקיד מכריע בה, בהיותו "הכוח הרוחני והמנהיג מאחורי ביצוע התוכנית". כפי שצויין לעיל הנהגתו ועצם קיומה של הקהילה בעיר היוו אחת מהסיבות לבחירת עיר זו כקולטת ההגירה למערב. הרב כהן הוערך מאד כמנהיג רוחני, למדן, מתורגמן וסופר. הוא אף תואר עי" נשיא ארצות הברית [[וודרו וילסון|ווילסון]] כ'תושב הראשון במעלה של טקסס', ובשנת 1930 היה הרב היחיד ברשימת המנהיגים הרוחניים הגדולים של אמריקה.

הנתונים שלהלן מתבססים ברובם על המידע שנאסף מלשכות המודיעין של יט"א וממחלקת יט"א [[הארכיון הציוני המרכזי|בארכיון הציוני]] בישראל וכן ממידע נוסף של הדמוגרף [[יעקב לשצ'ינסקי]]. כל אלה מציגים תמונה מהימנה על ההגירה לגלווסטון בשנים 1907-19141907–1914, ומצביעים על מספר של מעט למעלה מ-7,000 מהגרים יהודים. יחס גברים – נשים מבין המהגרים היה 77:23 בממוצע. יחס זה מורה על מספר מועט של משפחות מקרב המהגרים, זאת לעומת ההגירות המקבילות בזמן לארץ ישראל [[אליס איילנד|ולאליס איילנד]], שהיו מאופיינות כהגירות של משפחות.

* אלרואי, גור. באיי הזהב מעבר לים- חיי המהגרים היהודים ב"לואר איסט סייד''". עת-מול עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל.'' 244 שבט תשע"ו, פברואר 2016. עמ' 15-1815–18.