חוקת הודו – הבדלי גרסאות

'''החוקה ההודית''' היא ה[[חוק]] העליון של [[הודו]], המגדירה את עקרונות ה[[משטר]] ואת המבנה, הסמכויות, החובות ואופני הפעולה של מוסדות השלטון ב[[מדינה]]. בנוסף, קובעת החוקה את [[זכויות יסוד|זכויות היסוד]] של ה[[אזרחות|אזרחים]] ואת חובותיהם כלפי המדינה. החוקה ההודית היא החוקה הארוכה בעולם. שר המשפטים הראשון של הודו העצמאית, [[ב"רבהימרו אמבדקררמג'י אמבדקאר]], נחשב למי שהשפיע ביותר על עיצובה וניסוחה. החוקה אושררה רשמית ב[[בית נבחרים|בית הנבחרים]] ב-[[26 בנובמבר]] [[1949]] ונכנסה לתוקף ב-[[26 בינואר]] [[1950]].

בדצמבר 1946, ערב קבלת העצמאות ההודית, כונסה [[הפרלמנט ההודי|האספה המכוננת]] של הודו, שתפקידה העיקרי היה לגבש חוקה למדינה החדשה. האסיפה הטילה את המשימה על ועדת הניסוח (drafting committee), שבראשהש[[בהימרו מונה לעמוד ד"ר בהימראו ראמגרמג'י אמבדקאר|אמבדקר]] (Bhimraoמונה Ramji Ambedkar), שר המשפטים הראשון של הודולעמוד העצמאיתבראשה. אמבדקר נחשב למי שהשפיע ביותר על עיצוב החוקה ועקרונותיה ולמנסחה המרכזי. מהלך כתיבתה של החוקה נמשך שלוש שנים. הוא החל בדצמבר 1946, שבעה חודשים לפני הפיכתה של הודו למדינה עצמאית, והסתיים בינואר 1950, עם כניסתה של החוקה לתוקף. האספה המכוננת מנתה יותר מ–300 נציגים שפעלו במסגרת של 15 ועדות שונות, שבכל אחת נדונו סעיפים שונים של החוקה. ועדת הניסוח, ובראשה אמבדקר, איחדה בין הסעיפים השונים, ולעתים שינתה את הנוסחים שנוצרו בוועדות.