אברהם דר – הבדלי גרסאות

בסוף שנת 1943 נפטרה אמו, הוא השתחרר מן הפלמ"ח ונאלץ למצוא עבודה כדי לעזור בכלכלת אחיו הצעירים. דר מצא משרה ב[[חברת הנפט האנגלו-איראנית]] בדרום [[איראן]], על גבול [[עיראק]], ועבד שם משנת [[1944]] ועד מאי [[1945]]. ביוני הצטרף לצי הסוחר הבריטי לאחר שניסה לחזור לפלמ"ח ולא התקבל (כפי הנראה בגלל העובדה שאחיו הצעיר היה חבר ב[[לח"י]], עובדה שלא הייתה ידועה לו אז). בצי הפליג תקופה קצרה בין [[איטליה]] ל[[יוון]], שם פגש בחבריו מהפלוגה הימית, אנשי [[המוסד לעלייה ב']] והחליט להצטרף אליהם. ביוון השתתף בהכנת [[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] "[[ברל כצנלסון (אוניית מעפילים)|ברל כצנלסון]]" וחזר לארץ ישראל בתחילת [[1946]]. עם חזרתו הצטרף לפלוגה הימית והשתתף בפעולות להורדת מעפילים לחוף.

בעקבות [[החלטת החלוקה]] בנובמבר 1947 הורדו אנשי המילואים של הפלוגה הימית לנגב, אך דר מונה יחד עם זלמן פרח למפקד מחלקת הרכש (כחלק מפלוגתמ[[פלוגת הנמל]]) של הפלמ"ח בחיפה בדצמבר 1947. בתפקיד זה נשאר עד להקמת [[חיל הים]]. עם הקמת החיל מונה לסגן ראש מחלקת המודיעין שלו.

בשנת [[1949]] הועבר למוסד לעליה ב' ושם שירת בארצות ערביות שונות ובאיראן במשך כשנה. בסוף התקופה הועבר לחיל המודיעין.

בשנת [[1951]] היה [[קצין מודיעין]] ב[[יחידה 131]], במסגרת זו הקים רשת ריגול ב[[מצרים]], שאת חבריה גייס מקרב תנועות הנוער הציוניות, והיה מפקדה הראשון. דר נכנס למצרים בזהות בדויה, בשם "ג'ון דרלינג" - אזרח בריטי מ[[גיברלטר]]. לדבריו מטרת הקמתה של החוליה הייתה להפיל את משטרו של [[פארוק הראשון]] מלך מצרים, שהיה עוין לישראל, במטרה להעלות משטר שיהיה נוח יותר לישראל ומתוך מחשבה שהדבר גם ישרת את מצרים{{הערה|1=תוכנית "[[לונדון וקירשנבאום]]", [[ערוץ 10]], 20 באוגוסט 2008}}. החוליה המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצריים ביולי [[1952]]. בספטמבר 1953 עזב דר את יחידה 131 והחל בלימודים בבי"ס הגבוה למדעי המדינה בירושלים.

במאי [[1954]] [[אברי אלעד]] נשלח מטעם יחידה 131 למצרים לצורך הפעלת החוליה, וזו הסתבכה כעבור חודשיים בפרשה שנודעה בכינוי "העסק הביש". עם התפוצצות "הפרשה", הוזכר שמו של דר (בשם "ג'ון דרלינג" - שמו מהדרכון הבריטי) בהקשר לתפקידו במצרים. לאחר העמדת חברי החוליה לדין במצרים, נידון שם אברהם דר לעונששלא בפניו ל[[מאסר עולם שלא בפניו]]{{הערה|[[רונן ברגמן]], [[7 ימים]], [[28 באפריל]] [[2016]]}}.

בשנת [[1956]] היה אחראי לחיסולה של מפקדת ה[[פדאיון]] ב[[עזה]]. במהלך [[מבצע קדש]] יזם התחברות יחידת מודיעין ישראלית עם הכוחות הצרפתים שצנחו במצריםשבמצרים במטרה לשחרר את חברי החוליהחוליית "העסק הביש" אשר היו בכלא המצריב[[קהיר]], ניסיוןאך שלאתוכנית צלחזו לא מומשה, משום שהלחימה נפסקה בלי שהכוחות הגיעו לקהיר. במקביל, יחד עם [[לובה אליאב]] בוצעארגן את [[מבצע תושיהתושייה]], שבו הוברחו יהודי67 מיהודי [[פורט סעיד]] בשתי ספינות דיג והועלו לישראל. לאחר מכן פרש מצה"ל, והמשיך לשרת במילואים בחיל המודיעין ולאחר מכן ב"{{ה|מוסד}}".

דר שב לארץ לאחר מבצע קדש ונדהם לגלות שנידוני קהיר לא שוחררו במסגרת חילופי השבויים בשנת 1957. הוא עיין בפרוטוקולים של שיחות חילופי השבויים, שקיבל מ[[נחמיה ארגוב]], המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, וגילה לתדהמתו שנושא נידוני קהיר כלל לא הועלה בהן{{הערה|{{NFC|[[אריה אבנרי]]|האיש שלא הפסיק לשתוק|003-D-47863-00|9 במאי 2010}}}}. עקב כך פעל דר נמרצות לשחרור הנידונים.

משנת [[1949]] היה חבר במושב [[כפר יהושע]] ועסק בחקלאות. בשנים [[1960]]–[[1968]] היה מנהל מחלקת הפיתוח בחברת "[[קבוצת "דלק" חברת הדלק הישראלית|דלק]]" והיה חבר בהנהלתה. משנת [[1971]] כיהן כמנכ"ל [[מכון היצוא]]. משנת [[1975]] הפך לתעשיין בתחומי היצוא, הפיתוח והחקלאות.