תיאטרון – הבדלי גרסאות

התיאטרון המערבי החל לראשונה ב[[פוליס]] היוונית [[אתונה]].{{מקור}} באותה עת, ב[[יוון העתיקה]], התיאטרון היה חלק ממופעי ציבור נוספים בהם, שירה בציבור וחגיגות ה[[דיוניסיה|דיוניסיה הגדולה]] שנערכו ב[[אתונה]] לכבוד האלים.

ההופעות בחגיגות הדיוניסיה נעשו בפני קהל בתיאטרון גדול שהכיל בין 10,000 ל-20,000 מושבים. מכיוון שהמילים הנאמרות בהצגה היו עיקר המופע, להגשה נכונה ול[[אקוסטיקה]] טובה הייתה חשיבות עליונה. השחקנים (רק גברים) חבשו על פניהם [[מסכה|מסכות]] אשר הולמות את הדמות, השחקנים באותה עת שיחקו מספר דמויות באותה ההצגה. המרכיב הדומיננטי בהצגות היווניות היה ה[[מקהלה יוונית|מקהלה]]. עם התפתחות הסוגה, נוסף שחקן - ואחריו גם שחקני משנה.

[[קובץ:Trajans' Roman theater, Bosra, SW Syria.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים|תיאטרון רומי ב[[בוסרה]], [[סוריה]]]]

התיאטרון המשיך להתפתח ולהשתכלל גם ב[[רומא העתיקה]]. התיאטרון הרומאי שגשג וכלל צורות אומנות מגוונות: הופעות רחוב בפסטיבלים, ריקודים בעירום, [[אקרובטיקה]], כמו כן, כלל את מחזות הקומדיה המוצלחים של [[טיטוס מאקיוס פלאוטוס]] ואת הטרגדיות המורכבות של [[סנקה]].

התיאטרון ב[[ימי הביניים]], כולל את כל היצירות שנוצרו באירופה בין נפילת האימפריה הרומית ותחילת ה[[רנסאנס]]. התיאטרון בימי הביניים כלל סוגות רבות, והיה בעל השפעה דתית חזקה ועם מוסר השכל בעיקרו.

במאה ה-12 התחילו לצאת המופעים אל מחוץ לכותלי הכנסיות, בתחילה אל חצר הכנסייה ומשם, לדוכנים נודדים שעברו בשווקים ובחוצות העיר ומעלים את הופעות בפני הקהל הרחב. המחזות בימי הביניים נחלקו לשני סוגים עיקריים, סוג ראשון אלו המיסטריות - מחזות שעוסקים באירועי התנ"ך ובכתובים - ומחזות הנס - שעוסקים בקדושי הכנסייה ובסיפורה. סוג שני של מחזות, אלו מחזות המוסר - [[מחזה]] [[אלגוריה|אלגורי]], שבה חווה ה[[פרוטגוניסט]] (הדמות המרכזית) דילמות [[מוסר|מוסריות]], בהן הוא נדרש לבחור בין היושר והטוּב האלוהי, לבין הרוע.

[[רנסאנס|תקופת הרנסאנס]], אשר מביאה עימה פריחה [[מדע|מדעית]], [[פילוסופיה|פילוסופית]] ו[[אמנות|אמנותית]], לא פסחה על התיאטרון. התיאטרון זוכה לעדנה מחודשת במדינות הרנסאנס, הן מבחינת תכנים והן מבחינת מקום המופע וההצגות.

התיאטרון האנגלי החל לשגשג ולפרוח החל מתחילת ה[[הרנסאנס האנגלי|רנסאנס האנגלי]]. ב[[התקופה האליזבתנית|תקופה האליזבתנית]], התרבו להקות שחקנים נודדות ה[[תיאטרון]]התיאטרון היה מאוד נחשב, ובשנת [[1570]] קיבל המשחק הכרה מקצועית בחוקי המדינה. התלבושות ב[[מחזה]] ייצגו סטריאוטיפים ומעמדות. בתקופה זאת, התיאטרון היה גם בילוי פופולרי ביותר, והמחזות הנצפים ביותר היו אלו של [[ויליאם שייקספיר]]. תיאטראות רבים נבנו באותה התקופה בסביבות [[לונדון]], כמו [[תיאטרון הגלוב]] ו[[תיאטרון הברבור]].

התיאטרון [[המאה ה-19|במאה ה-19]] מתחלק לשתי תקופות, מוקדמת ומאוחרת.

התקופה המוקדמת הייתה מאופיינת בדומיננטיות של ה[[רומנטיקה]] וה[[מלודרמה]]. המלודרמה היא סגנון תיאטרלי, הפונה ל[[רגש|רגשות]] יותר מאשר ל[[תבונה]]. המלודרמה היא לרוב סיפור [[דרמה|דרמטי]] סטנדרטי המכיל בתוכו אלמנט או אירוע טרגי, אך שלא כב[[טרגדיה]], במלודרמה ה[[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבור]] עשוי להצליח ולהשיג את מטרתו למרות האירוע הטרגי. בצרפת נהייתה המלודרמה לפופולרית ביותר מבין צורות התיאטרון, גם בבריטניה המלודרמה הייתה פופולרית במיוחד.

בתקופה המאוחרת של המאה ה-19 עלה ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]]. הריאליזם הוא זרם אשר צמח ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], בתחילה ב[[רוסיה]] ומשם לשאר אירופה. הריאליזם מנסה לתאר את החיים כפי שהם. הריאליסטים בחרו את תיאור [[מעמד חברתי|המעמדות הנמוכים]] כנושא מרכזי ביצירותיהם. אין בריאליזם ייפוי של המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא. התיאטרון הריאליסטי שאף ליצור אצל הצופים אשליית מציאות והזדהות תוך שמירה על מוסכמת "[[הקיר הרביעי]]", קיר שקוף לכאורה המפריד בין השחקנים לקהל.

ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] המשיך התיאטרון להתפתח, הן בהמשכם של ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]] ו[[נטורליזם (תיאטרון)|נטורליזם]], עלייתו של ה[[אקספרסיוניזם]] אשר למעשה מנוגד בתפיסתו לשניהם. ועלייתן של סוגות נוספות, בסמוך לעלייתו של הפוסט-מודרניזם בפילוסופיה, כמו [[תיאטרון אפי|התיאטרון האפי]], [[תיאטרון האכזריות]] ו[[תיאטרון האבסורד]].

[[תיאטרון אפי|התיאטרון האפי]] הונהג על ידי המחזאי ה[[גרמניה|גרמני]] [[ברטולט ברכט]] בתחילת [[המאה ה-20]]. השם אפי נגזר מהמילה הלועזית [[אפוס]]. התיאטרון האפי הוא תיאטרון סיפורי-לירי המשמש בסיס לדיון פוליטי. הסוגה פרחה בגרמניה בתקופה שבין המשטר קיסרי ל[[המפלגה הנאצית|שלטון הנאצי]].

[[תיאטרון האבסורד]] הוא מונח המתייחס לסוגת [[תיאטרון]] אשר החלה להבשיל בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20]] וצמחה ב[[צרפת]]. המונח מתייחס למספר [[מחזה|מחזות]] שהופיעו ב[[שנות ה-40]], ה-[[שנות ה-50|50]] וה-[[שנות ה-60|60]] ב[[אירופה]] ולסגנון באופן כללי. [[מחזאי|מחזאים]] שחוו את התפרקות הסדר וההיגיון המוכרים בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], החלו ליצור לאחריה תיאטרון שידבר על החוויה של עולם ללא [[אלוהים]] - עולם ללא משמעות, ללא מטרה שמכוונת את חיי האדם. העולם נראה כעומד על סף השמדה מוחלטת, והמחזאים ניסו לתת ביטוי לאימה שחש האדם ברגעים שעוד נותרו לו להעביר את חייו בהם.

[[עיצוב במה|עיצוב הבמה]] הוא תחום דומה ומשיק להיבטים הטכניים של התיאטרון, הסרטים והפקת הווידאו. זה כולל בין השאר בניית ו[[עיצוב תפאורה|עיצוב התפאורה]], כיונון של התאורה, עיצוב ותפירת התלבושות, [[איפור]], רכישת אביזרים, ניהול הבמה, הקלטה והפעלה נכונה של ה[[סאונד]] בהצגה.

במקרים פשוטים ובסיסיים, ניהול הבמה נעשה בידי אדם אחד אשר מקיף את כל הצרכים בהפקה כגון ה[[תפאורה]], התלבושות, התאורה, הסאונד וניהול הצוות. במקרים מסובכים יותר, לדוגמה בתאטראות המודרניים של [[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]], עיצוב הבמה מנוהל על ידי מאות אנשי מקצוע כמו נגרים, ציירים, חשמלאים, פועלי במה וכדומה. צורה מודרנית זו של עיצוב במה דורשת יכולת טכנית גבוהה ומקצועית.

בראשית [[שנות השבעים]] הוקמו תיאטראות עירוניים נוספים: [[תיאטרון באר שבע]] ו[[תיאטרון החאן]] ב[[ירושלים]]. בשנת [[1980]] הקימה [[ההסתדרות]] את [[תיאטרון בית ליסין]].