קלרה שומאן – הבדלי גרסאות

<ref>{{צ-ספר|מחבר=EUGENIE SCHUMANN|שם=MEMOIRS OF|מו"ל=EULENBURG BOOKS LONDON|שנת הוצאה=1985 בשפת המקור - ב 1925}}</ref>'''קלרה שומאן''' (ב[[גרמנית]]: '''Clara Schumann'''{{כ}}; [[13 בספטמבר]] [[1819]] – [[20 במאי]] [[1896]]), [[פסנתר]]נית ו[[מלחין|מלחינה]], רעייתו של [[רוברט שומאן]] ואם שמונת ילדיהם. בחייה ובשנים שאחרי מותה הוצגה דמותה כרעיה למופת ואֵם שהקריבה את הקריירה שלה לטובת הקריירה של בעלה. בתקופת [[הרומנטיקה הגרמנית]] הייתה נערצת על רבים, ולכבודה הנפיקה [[גרמניה]] שטר של 100 [[מארק גרמני|מארק]] הכולל את דמות דיוקנה.

בנעוריה למדה [[פסנתר]] ו[[הלחנה|קומפוזיציה]] ומגיל 13 נודעה כמלחינה מוערכת ופסנתרנית מחוננת שהירבתהשהרבתה להופיע עד לנישואיה עם [[רוברט שומאן]]. רוברט, תלמיד ומעריץ של אביהּ, התאהב בקלרה, הצעירה ממנו ב-9 שנים, אך נדחה על ידי האב שהתנגד לנישואים וניסה למנעם. השניים נישאו ב-[[1840]], מה שהוביל לעצירת הקריירה שלה. ימיה ולילותיה הוקדשו לרוברט בעלה, לביתה ולמשפחתה: היא ניהלה את הקריירה של בעלה, ערכה, תיקנה וביצעה את יצירותיו, ילדה 8 ילדים, ובין כל אלה אף הספיקה להלחין כמה יצירות. בהופעות משותפות ברחבי גרמניה הפיצה את יצירותיו וזכתה להערצת הקהל.

לאחר מותו של רוברט שומאן, ב-[[1856]], התמקדה בעיקר בהפצת המוזיקה שלו. היא נסעה ללונדון לתקופות ממושכות והמשיכה להופיע ברחבי גרמניה. תוך כדי כך התחברה לעבודה משותפת עם מוזיקאים ידועים אחרים: [[יוהנס ברהמס]], תלמיד וחבר של בעלה ו[[יוזף יואכים]]. ברהמס עמד לצידה ועזר לה בגידול ילדיה בתקופת הדרדרותוהידרדרותו הנפשית של בעלה רוברט שומאן. הערצתה כלפי כשרונו היצירתי והחיים המוזיקליםהמוזיקליים האינטנסיביםהאינטנסיביים של השניים יצרו קרבת נפש מיוחדת שבה התערבבו הוויותיהם כגבר ואשה ותרמו למערכת יחסים מורכבת ועל פניו גם רומנטית.

קלרה שומאן הבליטה את כישוריה בביצוע, והצניעה את כישורי ההלחנה, ולמעשה חדלה להלחין בגיל 36. [[התרבות הגרמנית]] שספגה לא ראתה בעין יפה אשהאישה שהיא גם יוצרת, ועל פי עדותה אין היא יכולה להיות יוצאת דופן. היא העדיפה להשאיר את היצירתיות לשני האישים הבולטים בחייה – בעלה רוברט וידידה [[יוהנס ברהמס|ברהמס]], יוצרים גאונים שאינם יכולים לשאת יוצר נוסף לצדם.

למרות זאת, הותירה אחריה יצירות שזכו להכרה בינלאומית, מהקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, אופ. 7, ועד [[שלישיית פסנתר (קלרה שומאן)|שלישיית הפסנתר, אופ. 17]]. יצירתה המקיפה כוללת גם קטעי פסנתר, שירים, ורומנסותו[[רומנסה|רומנסות]]. את הרומנסות כתבה ב-[[1853]], בהשראת יום ההולדת של בעלה רוברט, והקדישה אותו לידידה [[יוזף יואכים]] שניגן אותו בהופעה לפני [[גאורג החמישי, מלך הנובר]].

יש כאלה הטוענים כי כמה מיצירותיו של רוברט שומאן נכתבו על ידה או לפחות בהשראתה ובתרומתה המכריעה ביצירה.{{מקור}} למרות זאת העדיפה לחיות בצילו ולהפיץ את המוזיקה שלו.

סיפור חייה של קלרה שומאן נכרך בגברים בעלי השפעה רבה עליה ועל סביבתה וכמו כן נודעה לה השפעה עליהם.

הראשון בהם הואהיה אביה פרידריך ויק, שהפנים בה חינוך מוזיקלי נוקשה, צייתנות ומסירות למקצוע. הוא היה המורה הראשון שלה, וכן דאג להקנות לה ידע בשפות – ידע שאותו תנצל מאוחר יותר בסיבובי ההופעות שלה ברחבי אירופה.

הגבר הדומיננטי בחייה הוא כמובןהיה רוברט בעלה. האיש לו הקדישה את מיטב שנותיה וניהלה את חייו, השיב לה אהבה והערצה וסמך רק עליה שתפרש באופן נכון את יצירותיו. בשנים הראשונות לחייהם המשותפים כתבו ביחד יומן חיים. הוא חיבר למענה את החמישייה לפסנתר במי במול מז'ור שנכתבה ערב חתונתם, ב-[[1840]], וכמו כן את החלק הראשון מתוך הקונצ'רטו בלה מינור - הקונצ'רטו לפסנתר בן שלושה החלקים היחיד שכתב. קלרה חשה ששומאן לא צריך להסתפק בכתיבת מוזיקה לפסנתר, וקיוותה שתצליח להשפיע עליו לכתוב גם עבור תזמורת.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=TIM DOWLEY|שם=SCHUMANN his life and times|מו"ל=MIDAS BOOKS|שנת הוצאה=1982}}}}. במובן מסוים הוא דיכא את התפתחות הקריירה שלה, שחזרה לפרוח, כמבצעת בבירות העולם, רק לאחר מותו.

בספטמבר 1853 הופיע יוהנס [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] בפתח ביתם של משפחת שומן עם מכתב המלצה מהכנר יואכים. ברהמס הרשים את קלרה ורוברט שומן ביכולתו המוזיקלית. קלארהקלרה כתבה ביומנה בעקבות פגישתם הראשונה: "הוא כאילו הגיע ישר בשליחותו של האל. הוא ניגן לנו סונטות, סקרצוס וכו' פרי יצירתו, בכולן ניכר דמיון נועז, עומק רגשי, שליטה בתבניות... מה שהוא ניגן בפנינו הוא כל כך גאוני... יש לו עתיד של גאון כשיתחיל לכתוב לתזמורת".

קלרה היתההייתה מבוגרת מיוהנס בארבע עשרה שנה. ב-[[1854]] נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומן אושפז במוסד ל[[חולה נפש|חולי-נפש]] בעקבות ניסיון [[התאבדות]]. כאשר לקה שומאן במשברים נפשיים קשים נוספים, ואף התאשפז ביוזמתו לאחר מכן, התהדקו קשריה עם [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] במידה רבה. הוא הפך לחלק ממשק הבית שלה, עזר לה בגידול שמונה ילדיה, שזוכרים אותו באהבה והערכה . ברהמס העריץ את שומאן, ראה בו מוזיקאי דגול והמשיך את דרכו. היא וברהמס שיתפו פעולה ביצירה מוזיקלית ובפרסום יצירותיו של שומאן. שומן מת כעבור שנתיים, והקשר ביניהם נמשך גם לאחר מותו. הקשר בין קלרה וברהמס נחשב על ידי החוקרים כאפלטוני, על אף שהיה רומנטי רגשי וסוער. על פי קטעים מתוך יומניה נראה שנוכחותו של ברהמס הביאה לחייה חוויית נעורים שלא חוותה מימיה, עקב קשיי המחלוקות המשפטיות עם אביה ולאחר מכן יסורי החיים הקשים עם בעלה החולה.<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=BERTHOLD LITZMANN|שם=CLARA SHCUMANN|מו"ל=DA CAPO PRESS|שנת הוצאה=1979}}</ref> }}

ברהמס אמנם ניהל מספר רומאניםרומנים אחרים בחייו, אך הוא לא  [[נישואים|נישא]]  מעולם. לאחר מותו של שומאן, כתב ברהמס את הקונצ'רטו לפסנתר אופוס 15 ברה מינור, כנראה בהשראת יחסיו עם בני הזוג שומאן. דרכם של ברהמס וקלרה נפרדו, אך הם המשיכו לשמור על קשר והתכתבו במשך שנים רבות. כשנודע לו דבר מותה הגיע ממרחק 40 שעות נסיעה כדי להשתתף בהלוויתהבהלווייתה.

גם הכנר הווירטואוז [[יוזף יואכים]] נחשב ידיד מקורב שלה. הם הירבוהרבו לשתף פעולה בדרכם המוזיקלית, ויש הטוענים שניהלו קשר רומנטי.

===אופיהאופייה ואישיותה===

קלרה שומאן הותירה אחריה מכתבים ויומנים, מהם עולה דמותה כאשהכאישה הנענית לתכתיב התרבותי המציב את הגבר בקדמת הבמה, בעוד האשההאישה היא הנושאת בעול הקיום היומיומי, ונאלצת לשלם על כך בדחיקת שאיפותיה. היומנים שכתבה, יחד עם בעלה ואחר כך בעצמה, כוללים תיאורים מיוסרים של חייה לצד בעלה הגאון והמטורף, יחד עם ביקורות מוזיקליות שליליות על [[ריכארד ואגנר|ואגנר]], וניתוח יצירות של מלחינים אחרים. בין כתבי היד נמצאו כאלה המתארים את שגרת חייה המעשית: חוזים שערכה לבעלה ולה, תוכניות ולוחות זמנים של הופעות וקונצרטים, מכתבים לעוזרת הבית ובהם הוראות לטיפול בילדים, מכתבים שקיבלה וכן תשובות שענתה למעריציה הרבים.

רמזים רבים פיזרה בכתביה על מערכות היחסים שלה, והביוגרפיות שיצאו לאור אודותיה מנסות לפענח כמה מהחידות הרומנטיות שנותרו עדיין בלתי פתורות.

*{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Clara Schumannבשורה}}