החומה האטלנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 79.181.136.126 (שיחה) לעריכה האחרונה של Liadmalone |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 28:
מפקד חזית המערב, פילדמרשל רונדשטט, יחד עם גנרל [[ליאו גייר פון שוופנבורג]], מפקד [[ארמיית הפאנצר החמישית|קבוצת פאנצר מערב]], חלקו עליו בסוגיה זאת{{הערה|החוקרים חלוקים בדבר התעניינותו של רונדשטט בנושא זה.}}. הם טענו, שיש להציב את יחידות הפאנצר הרחק מן החופים, להתיר לבעלות הברית לנוע פנימה לתוך היבשת, ואז לבצע מתקפות נגד הרחק מטווח התותחים הימיים הכבדים של ספינות בעלות הברית. לדעתם, ולדעת גנרל [[היינץ גודריאן]], מומחה ללוחמת שריון, הניסיון ב[[סלרנו]] וב[[סיציליה]], שבו ניסו כוחות שריון גרמניים לתקוף את ראשי החוף של בעלות הברית ונכתשו באש התותחים הימיים, הוכיח כי אי אפשר לקרב את השריון לחופים. בנוסף, לראייתם, התחפרות הטנקים בקרבת החוף מנוגדת היגיון, שכן העוצמה של עוצבות הפאנצר גלומה בניידות ובכוח האש שלהן{{הערה|סטיבן אמברוז, '''יום הפלישה''', מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמ' 98}}.
בפגישה שהתקיימה במרץ 1944, בין מפקדים בכירים במערב עם היטלר, ביקש רומל שליטה על כל דיוויזיות השריון במערב, שעד אותה עת היו תחת פיקודה של קבוצת פאנצר מערב. בסופו של דבר, היטלר בחר בפשרה רפה, והעביר לפיקודו של רומל שלוש דיוויזיות פאנצר - [[דיוויזיית הפאנצר ה-2]], [[דיוויזיית הפאנצר ה-21]] ו[[דיוויזיית הפאנצר ה-116]], בעוד שארבע הדיוויזיות האחרות ([[דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה|האס.אס ה-1]], [[דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד|האס.אס ה-12]], [[דיוויזיית פאנצרגרנדיר אס אס ה-17|פאנצרגרנדיר ה-17]] ו[[דיוויזיית פאנצר להר|פאנצר להר]]) בגזרה של פיקוד מערב נשמרו בפנים הארץ ככוח [[עתודה (צבא)|עתודה]] נייד{{הערה|[http://www.feldgrau.com/command44.html הפיקוד והטקטיקה הגרמנית במערב, 1944], באתר [http://www.feldgrau.com/ Feldgrau]}}; הן הוכפפו אישית להיטלר, שפקד שהן לא יופעלו בלי הוראה ממנו עצמו. הפתרון הבעייתי שבחר היטלר, לפצל את הפיקוד על יחידות השריון, משמעותו היה שבשעת חירום יקבלו מפקדי דיוויזיות הפאנצר פקודות משלוש סמכויות: מרומל, מרונדשטט ומהיטלר.
==לקריאה נוספת==
| |||