|
|
|
'''עתודה''' היא קבוצתכוח צבאי שאינו מוטל אל הקרב אלא נשמר ב[[חיילכוננות]]ים אוגבוהה [[יחידותבקרבתו. צבאיות]]כוח שלאהעתודה משתתפתמאפשר בשלבלמפקד הראשוןגמישות שלבניהול המערכה.המשך קבוצההקרב זובשל נשמרתנגישותו מחוץהמיידית למעגלאל הלוחמהגזרות המיידישונות לצורךשבו שתיהקרב מטרותמתקיים. עיקריותלדוגמה: ניצולכוח עתודה רענן יכול להצטרף אל כוח שמצוי בעמדת נחיתות בקרב, שזקוק לתגבור או שזקוק לחילוץ. לחילופין, כוח העתודה יכול לשמש לניצול הצלחה במקרהבגזרה שבושבה גלהצד התקיפהשכנגד הראשוןהוכרע מצליחאו עומד על סף הכרעה (למשל כאשר להבקיענפרצים אתבו קווי האויבההגנה של היריב), או, לחלופין,יכול לשמש להרחבת חזית הלחימה לגזרה חדשה אם ליריב הגשתלא עזרהנותרו ליחידהכוחות ידידותיתעתודה הנמצאתמשלו תחתלהגן איוםעליה. ככל שהצבא מתוחכם יותר ומתקדם יותר מבחינה טקטית כך גדל השימוש בכוחות עתודה. הפעלת העתודה בתזמון מתאים היא אחד הגורמים החשובים לניצחון בקרבות מודרניים.
הקצאת חיילים לעתודה הייתה מקובלת בתקופות שונות ואצל עמים רבים. הראשונים שהשתמשו בה באופן קבוע היו ה[[רומא העתיקה|רומאים]]. הם שמרו חלק מה[[לגיון]] מחוץ למעגל הלוחמה והשתמשו בו ברגע הקריטי של הקרב. לא כל העמים נהגו כך כי הקצאת חיילים לעתודה מקצרת את קו החזית ולכן מגדילה את סיכון ה[[איגוף]]. בימי הביניים באירופה פעמים רבות לא הפרישו כוחות לעתודה, אך ב[[העת החדשה המוקדמת|עת החדשה המוקדמת]] הפך הדבר לשגרה. בתקופת [[מלחמות נפוליון]] הייתה העתודה פעמים רבות המפתח לניצחון בקרב. עתודה המשיכה לשמור על חשיבותה הטקטית במלחמות המאה ה-20.
|
