היא גם השתתפה בעריכת הספר This Bridge We Call Home: Radical Visions for Transformation {{כ}}(2002).
ספרה האוטוביוגרפי:, אזור הגבול: המסטיסה החדשה (1987), משמש כאבן-דרך בהגות ובמחקר על נשים ה"חצויות"בעלות זהות חלוקה, או כזו שמפוזרת בין מספרגאוגרפיות זהויותוזמנים ותרבויות שונות (אזורים של "בין לבין"). "המסטיסה" היא יצור כלאיים בין -תרבותי, החצויהחצויה בין תפיסות שונות של בני-אדם זה את זה: היא מסבירה את הקושי שבלהיות אשה, לסבית, בתוך תרבות שמתכחשת לקיומה, פמיניסטית שקוראת תיגר על התרבות הגברית הקולקטיבית, יוצאתויוצאת נגד התפיסה של קבלת המוסכמות ה[[פטריארכיה|פטריארכליות]] הלבנות.
תפיסתה ביחס לדיכוי ול[[בדידות|בידוד]]ולבידוד מובאת באמצעות חיבור בין הסיפור ההיסטורי לסיפור האישי שלה. בכתיבתה היא משלבת אנגלית וספרדית כשפה אחת, רעיון הנובע מהתאוריה של "אזור הגבול". התייחסות לישיבה "על הגבול" במשמעות פיזית ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]]. היא משתמשת בשילוב מיוחד של 8 שפות – 2 וריאציות של אנגלית ו-6 של ספרדית - וכן בפרגמנטים של שפות אינדיאניות ילידיות. כתיבה זו יוצרת חוויית קריאה שונה. במובן מסוים, בכתיבתה באנגלית-ספרדית (Spanglish כשפה אחת) אנזלדואה מאתגרת את הקוראת לפענח את המשמעות הברורה והמלאה של הטקסט.
עם זאת, רוב הקוראות/ים את הטקסט יחושו [[תסכול]] משולב בגירוי ובעניין. אלה ה[[תחושה|תחושות]] וה[[רגש]]ות שחוותה אנזלדואה במשך חייה, להיות מצד אחד לא מובנת ומצד שני לא מבינה עד הסוף את השפה הדומיננטית.{{הערה|שם=גלוריה אנזלדואה|רונה ברייר-גארב ודלית באום, ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006 עמ' 357-375}} כאשר נאבקה לתקשר במדינה בה הרגישה כי משום שהאנגלית אינה [[שפת אם]] שלה היא מורחקת, נדחית ונענשת - היא חוותה תחושה של חיים במרחב שבו שולטים [[כעס]], [[שנאה]] וניצול.
|