מעבר נוגה על פני השמש – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Venus transit 2012 animation.gif|שמאל|ממוזער|250px|אנימציה ממוחשבת המדמה את מעבר נוגה על פני השמש ב[[מרכז אירופה]], יוני 2012]]

'''מעבר נוגה על פני השמש''' (או '''הטרנזיט של נוגה על פני השמש''') מתרחש כאשר [[כוכב לכת|כוכב הלכת]] [[נוגה]] עובר בין [[כדור הארץ]] ו[[השמש]]. ב[[מעבר (אסטרונומיה)|מעבר]] זה, כוכב הלכת נוגה מכסה חלק קטן מפני השמש כפי שהם נצפים מכדור הארץ. נוגה נראה במהלך המעבר כדיסקה אפלה קטנה, אשר נעה על פני השמש. מישכו של המעבר הוא כמספר שעות - המעבר שאירע בשנת [[2004]] נמשך כשש שעות{{הערה|1=תיאור המעבר ב[http://learn.snunit.k12.il/galim/news/upload/venus/venus.html אתר סנונית]}}. במובנים רבים, מעבר נוגה על פני השמש דומה ל[[ליקוי חמה]]: המשותף לשניהם הוא התלכדות של גוף שמימי כלשהו עם הקו שבין כדור הארץ לשמש. אולם, להבדיל מליקוי חמה, בו [[הירח]] מסתיר חלק ניכר מפני השמש, במעבר זה רק חלק זעום מפני השמש מוסתר על ידי נוגה. על אף שקוטרו של נוגה גדול פי ארבעה מזה של הירח, הוא מרוחק יותר מכדור הארץ, ועל כן גודלו הנראה קטן יותר. לפני עידן ה[[לוויין|לוויינים]] ומחקר ה[[חלל]], נעזרו מדענים בתצפיות במעבר נוגה על פני השמש ובשיטת ה[[פרלקסה]] כדי לחשב את מרחק כדור הארץ מהשמש.

 

==הצטלבות גרמי השמיים==

הצטלבותם של השמש, נוגה וכדור הארץ על ישר אחד היא תופעה נדירה ביותר. עובדה זו נובעת מכך שמישורי הסיבוב סביב השמש של שני האחרונים אינם מתלכדים. מישור הסיבוב של נוגה את השמש יוצר זווית של כ-3.4° עם מישור הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש - [[מישור המילקה]]. הנטייה הזו גורמת לנוגה להיראות "מעל" או "מתחת" לשמש. המעברים נצפים כאשר שני כוכבי הלכת מצויים באותה העת על ישר החיתוך שבין מישורי הסיבוב שלהם. מכדור הארץ, נוגה עשוי להיראות במרחק זוויתי של עד 9.6° מהשמש - כלומר הזווית שנוצרת בין נוגה, צופה בכדור הארץ והשמש יכולה להגיע ל-9.6°. משום שהגודל הזוויתי של השמש הוא כחצי מעלה, נוגה עשוי להיות במרחק של כ-18 קוטרי-שמש מהשמש.

 

 

==תצפיות מודרניות==

העניין המדעי העיקרי שבמעברי נוגה על פני השמש הוא לשם מדידת גודל [[מערכת השמש]] על ידי שימוש בשיטת ה[[פרלקסה]]. הטכניקה מבוססת על מדידת הבדלים קטנים בהתחלת המעבר, כפי שהם נצפים מנקודות רחוקות על פני כדור הארץ. על ידי מדידת המרחקים בין הצופים על פני כדור הארץ, ניתן לחשב את המרחק בין כדור הארץ לשמש ולנוגה, באמצעות שיטת ה[[טריאנגולציה]]{{הערה|1=דר. אדמונד האלי - [http://sunearth.gsfc.nasa.gov/eclipse/transit/HalleyParallax.html דרך למדידת פרלקסת השמש]}}.

 

הראשון שחזה בהצלחה את מעבר נוגה על פני השמש היה [[יוהנס קפלר]] בשנת [[1631]]. מעבר זה לא נצפה, משום שמדידותיו של קפלר לא היו מדויקות די הצורך, והוא לא ידע כי אותו מעבר לא נראה מרוב חלקי [[אירופה]].

 

הראשון שצפה במעבר נוגה על פני השמש היה [[ג'רמיה הורוקס]]. הורוקס צפה במעבר מביתו שליד [[פרסטון]] שב[[אנגליה]] ב-[[4 בדצמבר]] [[1639]] ([[24 בנובמבר]], לפי [[הלוח היוליאני]]). עמיתו, [[ויליאם קראבטרי]], צפה אף הוא במעבר מ[[מנצ'סטר]]. לפי תחזיותיו של קפלר, כוכב הלכת נוגה יחלוף על פני השמש ב-1631, ושוב ב-1761. הורוקס בדק את חישובי המסלול של נוגה ש[[יוהנס קפלר|קפלר]] חישב, תיקן אותם, ומצא שמעברי נוגה אמורים להתרחש בזוגות של 8 שנים. מכאן הניח הורוקס שהמעבר הבא יתרחש ב-[[1639]]. למרות שלא היה בטוח לגבי השעה המדויקת, הוא חישב והעריך שהמעבר יחל בשעה 15:00. הורוקס הטיל את דמות השמש על גבי נייר קלף באמצעות [[טלסקופ]]. אחרי שצפה בפיסת הקלף לאורך כל היום, לקראת 15:15 השמיים התבהרו מעננים, והוא ראה את מעבר נוגה, כחצי שעה לפני השקיעה. באמצעות התצפית שלו, הורוקס העריך גודלו של נוגה, ואת מרחקו של [[כדור הארץ]] מ[[השמש]]. הורוקס העריך כי מרחק כדור הארץ מהשמש הוא כ-95.6 מיליון קילומטר - כשני שלישים מהמרחק האמיתי (כ-150 מיליון קילומטר). אולם, הערכתו הייתה טובה מכל הערכה אחרת עד לאותם הימים. תצפיותיו של הורוקס לא פורסמו עד מותו ב-[[1661]].

 

במעברי נוגה על פני השמש בשנים 1761 ו-1769 גודלה של ה[[יחידה אסטרונומית|יחידה האסטרונומית]] נמדד בדיוק רב, באמצעות שיטת הפרלקסה. מדידת מרחק כדור הארץ מהשמש היה יעד [[אסטרונומיה|אסטרונומי]] חשוב במשך מאות שנים. הרעיון למדידת מרחק כדור הארץ מהשמש באמצעות הפרלקסה של נוגה הוצע לראשונה על ידי ג'יימס גרגורי בשנת [[1663]]. משלחות בינלאומיות רבות נשלחו לרחבי העולם לשם צפייה במעברים הללו. היה זה שיתוף פעולה מדעי-בינלאומי ראשון מסוגו; מדענים ממדינות [[אירופה]] השונות נסעו ל[[סיביר]], [[נורווגיה]], [[ניופאונדלנד]] ו[[מדגסקר]]. רוב המשלחות צפו לפחות בחלק מהמעבר, אך המדידה המוצלחת ביותר נעשתה על ידי [[ג'רמיה דיקסון]] ו[[צ'ארלס מייסון]] ב[[כף התקווה הטובה]]. במעבר של 1769, שמונה שנים מאוחר יותר, נסעו מדענים ל[[מפרץ הדסון]], ל[[באחה קליפורניה]] (שהייתה אז בשלטון ספרדי) ולנורווגיה. משלחת נוספת (שכללה את [[צ'ארלס גרין]]) נשלחה ל[[טהיטי]], בראשותו של קפטן [[ג'יימס קוק]] - שיצא אז למסעו הראשון. האסטרונום ה[[צ'כיה|צ'כי]] כריסטיאן מייאר, הוזמן על ידי [[יקטרינה הגדולה]] לצפות במעבר נוגה ב[[סנקט פטרבורג]]. מסעו הכושל של [[גיום לה ז'נטיל]] ל[[הודו]] כדי לצפות במעבר, זכה לפרסום בשל כך שלא הצליח לצפות באף אחד משני המעברים ובשובו לביתו אחרי העדרות של 11 שנים גילה שהוכרז כמת ואיבד את רכושו, את משרתו ואת אשתו.

 

[[קובץ:Venus transit 2012 Minneapolis TLR1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מעבר נוגה על פני השמש ב-2012, כפי שנראה מ[[מיניאפוליס]]]]

במדידות הללו היה טמון קושי, שנבע מהבעייתיות שבקביעת רגע תחילת המעבר. קושי זה נוצר בעקבות תופעה הקרויה "אפקט הטיפה השחורה". במשך שנים רבות סברו כי אפקט זה נובע מהאטמוספירה העבה של נוגה, והתופעה אף נחשבה לראייה לקיום אטמוספירה בכוכב הלכת נוגה. אולם, מחקרים עדכניים מגלים כי האפקט הוא תופעה אופטית הנובעת ממריחת הדמות של נוגה, כתוצאה ממערבולות באטמוספירה של [[כדור הארץ]] ומחוסר אחידות במכשירי המדידה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Steven van Roode|כותרת=The black drop effect|כתובת=http://www.transitofvenus.nl/blackdrop.html|תאריך=17 ביולי 2006|שפה=אנגלית|ציטוט=Around ingress, when the disk of Venus enters the sun’s disk, and around egress, when Venus leaves the sun, two interesting phenomena may occur: the illusive aureole effect and the notorious black drop effect. They have been reported by observers ever since the transit of 1761, when both ingress and egress were witnessed for the very first time}}}}.