|
|
|
השלב הראשון בתהליך הבחירה המודרני לנשיאות הוא [[הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית|הבחירות המקדימות]] ("פריימריס") שעורכות שתי המפלגות הגדולות ([[המפלגה הדמוקרטית|הדמוקרטית]] ו[[המפלגה הרפובליקנית|הרפובליקנית]]), ובהן נבחרים המועמדים לנשיאות. המועמד המנצח בוחר את מועמדו לתפקיד סגן הנשיא, ובהמשך נערכות הבחירות הכלליות לנשיאות (הנשיא וסגנו הם בעלי התפקידים היחידים שנבחרים על ידי כלל הציבור האמריקני – חברי הקונגרס נבחרים כנציגי מדינות או מחוזות בחירה, ובעלי תפקידים אחרים ממונים על ידי הממשל).
שיטת הבחירות לנשיאות איננה ישירה (כזו שבה הזוכה הוא זה שזכה לרוב קולות הבוחרים) אלא '''אלקטורלית'''באמצעות [[חבר האלקטורים|חבר האלקטורים]]. בנוסףכל מדינה בוחרת נציגים לחבר האלקטורים והוא זה אשר בוחר את השניא. מספר [[חבר האלקטורים|האלקטורים]] בכל מדינה נקבע לפי מספר הנציגים ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] (שהוא יחסי לגודל האוכלוסייה ונקבע אחת לעשור) ועוד מספר הנציגים ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] (שהוא שניים בכל המדינות). מספר האלקטורים הקטן ביותר הוא שלושה ויש כיום (2016) שמונה מדינות עם מספר כזה של אלקטורים. לבירה [[וושינגטון די. סי.]] מוקצה מספר האלקטורים של המדינה הקטנה ביותר (שלושה כיום). ארבע המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר (2016) הן [[קליפורניה]] (55), [[טקסס]] (38), [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] (29) ו[[פלורידה]] (29). בכל המדינות למעט [[נברסקה]] ו[[מיין]] (לשתיהן מספר אלקטורים מועט, יחסית), מועמד שזכה ב'''רוב''' הקולות במדינה מסוימת, גורף את '''כל''' קולות [[חבר האלקטורים|האלקטורים]] של אותה מדינה. מסיבה זאת, מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת בעיקר במדינות ה"מתנדנדות", בהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. מספר [[חבר האלקטורים|האלקטורים]] בכל מדינה נקבע לפי גודל האוכלוסייה, ולכן ייתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות כלליים (מה שמכונה "Popular Vote") אך פחות קולות אלקטורלייםשל אלקטורלים, ולכן מפסיד בבחירות (כמו למשל במקרה [[אל גור]], שהפסיד בבחירות [[2000]] לג'ורג' בוש).
א
ארבע המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר, על פי נתוני הבחירות של 2008, הן [[קליפורניה]] (55), [[טקסס]] (38), [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] (29) ו[[פלורידה]] (29).
==משך הכהונה==
|
