ויליאם השלישי, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

|מקום קבורה=

|תאריך לידה=[[14 בנובמבר]] [[1650]]

|תאריך פטירה=[[8 במרץ]] [[1702]]

|מפלגה=

|בת-זוג=[[מרי השנייה, מלכת אנגליה]]

ויליאם נקבר ב[[מנזר וסטמינסטר]] ליד רעייתו. בתקופת שלטונה של יורשתו, אן, נעשו ניסיונות להרחיב את חוק היישוב לסקוטלנד. הסקוטים כעסו על כך שהאנגלים לא נועצו בהם לפני שבחרו בסופיה כיורשת הכתר האנגלי, ולכן העבירו את חוק הביטחון, והכריחו את אן להסכים לו על ידי איום שימשכו את חייליהם ממלחמת הירושה הספרדית. החוק קבע כי אם אן תמות ללא ילדים, יוכלו הסקוטים לבחור את המלך הבא מבין הצאצאים הפרוטסטנטים של אחד ממלכי סקוטלנד הקודמים, אך יבחרו ביורש אנגלי רק אם ימולאו תנאים פוליטיים, דתיים ו[[כלכלה|כלכליים]] מסוימים. הפרלמנט האנגלי הגיב בניסיון להכריח את הסקוטים להיכנע, בכך שהגביל את ה[[סחר]] עימם, ובכך איים להרוס את הכלכלה הסקוטית. הסקוטים נאלצו להסכים ל[[חוק האיחוד של 1707]], שאיחד את אנגליה וסקוטלנד לממלכה אחת הקרויה [[בריטניה הגדולה]]; הירושה נקבעה על פי התנאים שנקבעו בחוק היישוב.

 

 

יוהאן וילם פריזו מת ב-[[1711]], והותיר לבנו [[וילם הרביעי נסיך אוראנז'|וילם]] את טענתו לשלטון שם. תחת [[חוזה אוטרכט]], עליו הוסכם ב-[[1713]], התיר פרידריך הראשון למלך צרפת, לואי הארבעה עשר, לקחת את מחוזות אוראנז' לרשותו. לוילם פריזו נותר רק התואר "נסיך אוראנז'" הריק מתוכן. וילם קיבל גם את תפקיד הסטאטהולדר ב-[[1747]] (משנה זו והלאה היה סטאטהולדר אחד לכל הרפובליקה, ולא אחד לכל מחוז כפי שהיה לפני כן).