עתודה (צבא) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הגהה
שורה 1:
'''עתודה''' היא [[כוח צבאי]] שאינו מוטל אל הקרב אלא נשמר ב[[כוננות]] גבוהה בקרבתו. כוח העתודה מאפשר למפקד גמישות בניהול המשך ה[[קרב]] בשל נגישותו המיידית אל גזרות שונות שבו הקרב מתקיים. לדוגמה: כוח עתודה רענן יכול להצטרף אל כוח שמצוי בעמדת נחיתות בקרב, שזקוק לתגבור או שזקוק לחילוץ. לחילופיןלחִלופין, כוח העתודה יכול לשמש לניצול הצלחה בגזרה שבה הצד שכנגד הוכרע או עומד על סף הכרעה (למשל כאשר נפרצים בו קווי ההגנה של היריב), או יכול לשמש להרחבת חזית הלחימה לגזרה חדשה אם ליריב לא נותרו כוחות עתודה משלו להגן עליה. ככל שהצבא מתוחכם יותר ומתקדם יותר מבחינה טקטית כך גדל השימוש בכוחות עתודה. הפעלת העתודה בתזמון מתאים היא אחד הגורמים החשובים לניצחון בקרבות מודרניים.
 
הקצאת חיילים לעתודה הייתה מקובלת בתקופות שונות ואצל עמים רבים. הראשונים שהשתמשו בה באופן קבוע היו ה[[רומא העתיקה|רומאים]]. הם שמרו חלק מה[[לגיון]] מחוץ למעגל הלוחמה והשתמשו בו ברגע הקריטי של הקרב. לא כל העמים נהגו כך כי הקצאת חיילים לעתודה מקצרת את קו החזית ולכן מגדילה את סיכון ה[[איגוף]]. בימי הביניים באירופה פעמים רבות לא הפרישו כוחות לעתודה, אך ב[[העת החדשה המוקדמת|עת החדשה המוקדמת]] הפך הדבר לשגרה. בתקופת [[מלחמות נפוליון]] הייתה העתודה פעמים רבות המפתח לניצחון בקרב. עתודה המשיכה לשמור על חשיבותה הטקטית במלחמות המאה ה-20.